יושב ושותק ורואה | שירים

מתוך: יושב ושותק ורואה

*

אַתָּה יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֵק וְרוֹאֶה וְחוֹשֵׁב
וְזוֹכֵר. אַתָּה נוֹגֵעַ בִּכְתֵפוֹ שֶׁל מִי שֶׁעוֹבֵר
בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ וְאֵין מִי יֹאמַר לְךָ, דַּי, אַתָּה
תִּקָּלַע לִכְאֵב גָּדוֹל, לְאֵין־מוֹצָא. אַתָּה מְבַקֵּשׁ
לְדַבֵּר עַל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר גַּם לֹא לְדַבֵּר עָלָיו
(בָּזֶה עוֹסֵק הַסֵּפֶר הַזֶּה). הַיּוֹם כְּבָר בָּרוּר,
כְּדֵי לִהְיוֹת לְיָדֵנוּ הַיֵּשׁ צָרִיךְ מִלִּים וּכְדֵי
שֶׁנִּהְיֶה לְיָדוֹ עָלֵינוּ לִמְחֹק אוֹתָן, וְאֵין
לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ בֵּין שְׁתֵּי הַתְּנוּעוֹת
(עֲלֵיהֶן מְדַבֵּר הַסֵּפֶר הַזֶּה)



*

אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁמַּשֶּׁהוּ יִקְרֶה בְּקָרוֹב

וְחָשַׁבְתִּי לְסַפֵּר לָךְ עַל כָּךְ

אִם זוֹ אֵינָהּ יְדִיעָה מַרְעִישָׁה

זֶה מִשּׁוּם שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת פֶּלֶא
הֱיוֹתֵנוּ בְּתוֹךְ הָעוֹלָם.

מַה שֶּׁקּוֹרֶה בּוֹ קוֹרֶה
בְּלִי הֲפוּגָה.

זוֹ הָעוֹנָה בָּהּ קַל לוֹמַר מַשֶּׁהוּ
עַל הָעוֹלָם וּלְחַכּוֹת לְיַד

*

בַּבֹּקֶר אֲנִי תּוֹלֶה עַל הַדֶּלֶת:
"סָגוּר לְרֶגֶל שִׁבְרוֹן לֵב".
אִם תִּתְעַשֵּׁת הָאִשָּׁה וְתַחְזֹר,
אָשִׁיב לָהּ אֶת הָאֶצְבַּע שֶׁשָּׁכְחָה
בְּפִי. אֹמַר זֹאת אַחֶרֶת:
הַחַיִּים נָטוּ עַל צִדָּם כְּדֵי
לָתֵת לָהּ לַעֲבֹר מִכָּאן לְהָלְאָה.
עַכְשָׁו, דַּי בְּקִיר אֶחָד מֻפְלָא
כְּדֵי לְהַחֲזִיק בַּיִת, דַּי בְּקֶרֶן
שֶׁמֶשׁ עַל קַשׁ הַכִּסֵּא כְּדֵי
לָשׁוּב וּלְהֵרָדֵם


*

עוֹד שְׁעַת אוֹר אַחַת
בָּהּ אֲנִי רוֹצֶה לָשֶׁבֶת

לְיָדֵךְ, לְהַבִּיט בָּךְ,
סָבִיב, לְכָל עֵבֶר,

לִרְאוֹת אֵיךְ לְיַד כְּתֵפֵךְ
הַזְּמַן עַל פָּנַיִךְ עוֹשֶׂה,

עוֹבֵר, הוֹפֵךְ מֵאֲחוֹרֵינוּ,
בִּקְצֵה הַחוֹל, אֶת הַמַּיִם,

לְשָׂדֶה נָע לְיַד שָׂדֶה
עַל שָׂדֶה וְהָאוֹר

צָהֹב מִתְקַפֵּל וְעוֹלֶה,
מִצְטַלֵּל, מִתְאָרֵךְ מְעַט,

עוֹד מְעַט לֹא יֵרָאֶה,
כִּמְעַט יִכְבֶּה


*

כַּמָּה זְמַן עוֹד נִשְׁאַר אֵינֶנָּה שְׁאֵלָה אֶלָּא דֶּלֶת


*

שׁוּב אֲנִי מִתְאַהֵב
בְּמִי שֶׁלֹּא חָדַלְתִּי
לִהְיוֹת מְאֹהָב בָּהּ

כַּמָּה אַהֲבָה יְכוֹלָה
הָאַהֲבָה לְהָכִיל

עַד שֶׁהִיא לֹא?

אֲנִי רוֹאֶה רַק מַה
שֶּׁאַתְּ מַרְאָה לִי

וְיֵשׁ כָּאן אֵיזוֹ נְבִיעָה

וְאֵין כָּאן מַה לְּהָבִין




*

יוֹשֵׁב וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֵק וְחוֹשֵׁב וְרוֹאֶה וְשׁוֹמֵעַ וְיוֹדֵעַ,
מַה שֶּׁאָבַד אֵינֶנּוּ בֶּאֱמֶת אָבוּד.
וְאֵין אֶת מִי לִשְׁאֹל, מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת?


*

בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד עוֹמֵד
הָעֵשֶׂב שֶׁיִּצְמַח מֵעָלַי

עַד אָז אֲנִי עוֹמֵד מֵעָלָיו,
לְיָדֵךְ, שֶׁאֵינֵךְ,

מַה שֶּׁלֹּא מְמַעֵט אֶת הַכַּעַס
הַחוֹפֵר בִּי אֶת הָעִיר
הָאֲסוּרָה.

הַאִם דַּי בְּדַף כָּתוּב הֵיטֵב
כְּדֵי שֶׁאֶסְלַח לְעַצְמִי
עַל חַיַּי?

בַּחַלּוֹן יֶלֶד עוֹבֵר וּמַבִּיט
בְּאִישׁ מַבִּיט בְּיֶלֶד עוֹבֵר

מתוך: יושב ושותק ורואה, מבחר משירי ישראל אלירז, בסדרת מבחר | זוטא