שירת געגועים אל ים קדום | שירים

*
פָּרַעְתִּי אֶת סִיבוּב הַזְּמַן;
נִפְרַדְתִּי מִמְּחוֹגָיו.

כְּמוֹ הָהָר הַזֶּה בַּחַלּוֹן
שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָמוּת,

מְלַמֵּד אוֹתִי בְּכָל בֹּקֶר
אֶת עֲבוֹדַת הַחֵרוּת.



כיוונים
קָשֶׁה לִי לְהַשְׁלִים עִם הַמַּחֲשָׁבָה
כִּי לְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ,
אֲנִי הוֹלֵךְ וְגַבִּי אֶל

                                    הַנוֹּף.




*
בָּעֵמֶק הַנָּמוּךְ הַזֶּה,
תַּחַת אַדְמַת הַמִּדְבָּר,
מֻנָּח צֶדֶף רֵיק —
הֵד קָלוּשׁ מֵחַיִּים אֲחֵרִים.
הָרוּחַ נוֹשֵׂאת אֶת הֶמְיָתוֹ הָאִלֶּמֶת,
שִׁירַת גַּעְגּוּעִים אֶל יָם קָדוּם.

וּבְאַחַד הַיָּמִים,
כַּאֲשֶׁר תִּימְרוֹתַי הַלְּבָנוֹת יִמָּהֲלוּ בְּחַמְצַן הָעוֹלָם
וְגוּפִי הָרֵיק יֻנַּח תַּחַת אַדְמַת הַמִּדְבָּר,
בָּעֵמֶק הַנָּמוּךְ הַזֶּה,
הַקְשִׁיבוּ לָרוּחַ הַנּוֹשֵׂאת אֶת שִׁירָתִי,
הוֹפֶכֶת גַּם אוֹתִי לְמַנְגִּינַת נֶצַח.

להיכנס אל הפרדס
אֲנִי מְבַתֵּק אֶת הַקְּרוּם הַלֹּא נִרְאֶה,
עוֹטֶה עַל כְּתֵפִי צְעִיף תַּחְרָה רֵיחָנִי
וְנִכְנָס תַּחַת חֻפַּת הֲדָרִים לְבָנָה.

עֲנָפִים שׂוֹרְטִים אֶת זְרוֹעוֹתַי,
קוֹצִים נִנְעָצִים בִּבְשָׂרִי —
הָעֵץ כֻּלּוֹ הִתְנַגְּדוּת אֲדֻמָּה.

שָׁלָל צָהֹב צוֹנֵחַ אֶל אֲדָמָה כֵּהָה.
יָדַי פְּצוּעוֹת, לִבִּי נִמְלָא גֵּהָה.



גבר נושא אב
גֶּבֶר הוֹלֵךְ בְּתוֹךְ יְמֵי חַיָּיו,
נוֹשֵׂא אֶת אָבִיו לְכָל מָקוֹם.
מַה לּוֹחֲשׁוֹת לוֹ הַגְבָּעוֹת?
מַה מַּרְעִידָה בְּתוֹכוֹ הָרוּחַ?

גֶּבֶר נוֹשֵׂא בְּתוֹכוֹ אָב;
תַּרְמִיל זִכְרוֹנוֹת,
חֵיק לְהִתְרַפֵּק,
מוּעָקָה.

הוּא הוֹלֵךְ בִּשְׁבִילִים מַחְטָנִיִּים
בִּדְרָכִים מְלוּחוֹת,
נוֹשֵׂא אֶת אָבִיו בְּרֶחֶם גְּבָרִים עֲמֻקָּה,
חָשׁ אֶת בְּעִיטוֹתָיו מִבִּפְנִים —
כְּאֵב רְפָאִים שֶׁאֵינוֹ מַרְפֶּה.

גֶּבֶר נוֹשֵׂא אָב
וְהַמִּטְעָן הַזֶּה יָקָר וְכָבֵד וְנוֹרָא.
ובּכְלָ פעַּםַ שֶׁגשֶֶּׁם ,
מַשֶּׁהוּ מִתְכַּוֵּץ בְּתוֹכוֹ,
וְהוּא מְיַחֵל לָרֶגַע שֶׁיִּבְקְעוּ מִתּוֹכָם

שְׁנֵי הַיְּלָדִים שֶׁהָיוּ,
חָפְשִׁיִּים מִשְּׁבִילֵי חַיֵּיהֶם,
מֵהַסּוּפוֹת, מֵהָאַשְׁמָה.
וְהֵם יַבִּיטוּ זֶה בָּזֶה, יוֹשִׁיטוּ יָד,
צְחוֹקָם יִתְלַכֵּד וְיִתְגַּלְגֵּל כְּמוֹ רַעַם
וּלְרֶגַע נִסִּי אֶחָד
יִהְיוּ שְׁנֵי יְלָדִים בְּמִשְׂחָק.


***

שְׁנֵינוּ,
עַל אוֹתוֹ אָרִיחַ,
בְּאוֹתָהּ תְּנוּפַת מָשׁוֹט.
מִשְׁתַּקְּפִים וְנִמְזָגִים
זֶה בָּזוֹ,
זוֹ אֶל זֶה.

הָעוֹלָם נִרְאֶה עַכְשָׁו מְפֻיָּס,
קוֹרֵן אוֹר שֶׁל חֶסֶד.

אוּלַי בְּכָל זֹאת טוֹב,
אוּלַי בְּכָל זֹאת חֶסֶד.


קידוש

יוֹם הַשִּׁשִּׁי
וְהָרוּחַ הַיְבֵשָׁה מְעַרְסֶלֶת,
דּוֹחֶפֶת אֶת לוּחַ הַיַּבֶּשֶׁת שֶׁלָּנוּ.
גַּם הַזַּיִת הַכָּסוּף קַד בְּיִרְאָה
מִפְּנֵי הַשַּׁבָּת.

עַל הַשֻּׁלְחָן פָּרַשְׂנוּ מַפָּה לְבָנָה,
מָזַגְנוּ אֶת יַם תֶּטִיס,
טָבַלְנוּ רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמַּיִם,
פִּזַּרְנוּ אֶת מֶלַח הַסְּלָעִים.

אַחַר כָּךְ נְהַלֵּל אֶת נֵס
הַשִּׁיבָה אֶל מִדְבַּר הַבַּיִת,
נְקַדֵּשׁ אֶת הַיַּיִן,
נִטְעַם מֵהַחַלָּה,
נְבָרֵךְ אֶת הֶעָפָר שֶׁהָפַךְ לְנַחֲלָה.

וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד.

***

שירת געגועים אל ים קדום שירים מאת לירון גרייף | סדרת כליל לאקופואטיקה בעריכת סבינה מסג.

כל הזכויות שמורות להוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ