תיאוריה וביקורת הוא כתב-עת לעיון ביקורתי בחברה ובתרבות בישראל במתכונת דו-שנתית, שהחל לצאת לאור בשנת 1991 על ידי "הקבוצה לתיאוריה וביקורת שליד מכון ון ליר בירושלים".
המערכת שואפת לפרסם מאמרים ומסות שמפתחים כלי מחשבה תיאורטיים ביקורתיים, ובו בזמן עוסקים במורכבותו ובייחודו של ההקשר המקומי.
אף שכתב העת אינו בעל יומרה להיות "ישראלי", הוא משמש במה לעיסוק בישראל כמקום, כחברה וכתרבות. כתב העת יפרסם מאמרים שהדיון התיאורטי בהם מצוי בזיקה מפורשת למציאות הישראלית או מאמרים שעוסקים בחומרים מקומיים.
שאלת ה"מקום" תוגדר על ידי המערכת באופן רחב ופתוח. כתב העת מבקש לחרוג מן הגבולות הדיסציפלינריים המקוובלים באקדמיה ומזמין כתיבה בין-תחומית ורב-תחומית מתוך ביקורת מתמדת על גופי ידע קנוניים.
תוכן העניינים:
פתח דבר | שאול סתר
תקנות והצגתן: לקראת חידוש מחשבת האמנות | עדי אפעל-לאוטנשלגר
מ"שביתת האמנות" ל"אמני החרם": סירוב, הימנעות ומחוות של אי-השתתפות באמנות העכשווית | גלעד רייך
עבודת הבטלה: הסחת דעת, שביתה, פוטנציאליות | יואב רונאל
תקוות בטלות: הפוליטיקה הרגשית של החזרה לעתיד | מיכל גבעוני
המשולחים: תערוכה בפורמט דפוס | אורי דסאו
שלוש רשימות על המגיפה | ג'ורג'יו אגמבן
בסמטאות האחוריות: כוריאוגרפיה חברתית של ימי מגיפה | אביטל ברק
ראוות ההפגנה | רותי גינזבורג
ברוכים הבאים לאוטופיה של ההון: ישראל, איחוד האמירויות והקפיטליזם של האסון | אילת מעוז
אכיר כפי שאני מוּכּר: האהבה של פאולוס בעולם הקורונה | אורי גולדברג
אגמבן, אחר: צורת-החיים שמעבר להומו סאקר | שאול סתר
סוף דבר: לקראת תיאוריה של היכולת המשעה | ג׳ורג׳יו אגמבן
"פנומנולוגיה של הרוח" בעברית: רב-שיח לרגל התרגום החדש | פיני איפרגן, עאזר דקואר, גל כץ ומיכל סגל