תפרחות נרקיסים שוקלות להניף ראש קטן אֱמוּני | שירים

מן המרעה ב'
שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים, יַקִּירָתִי, שֶׁאֵינֵנוּ מִתְכּוֹנְנִים דַּי לַמָּוֶת.
אֲנִי זוֹרֵק עָלַיִךְ אֲבָנִים מֵאַחַר שֶׁעֲדַיִן אֵינִי מוּכָן לְאַבְּדֵךְ.
זוֹ כְּבָר אֵינָהּ שְׁמוּעָה:
סִימָנֵי הַנְּשִׁיכוֹת עַל הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁנִּטְרְפוּ
מוֹרִים כִּי מִסְתּוֹבֵב בֵּינֵינוּ זְאֵב.

אַל תֵּלְכִי אֶל עֵבֶר צְלִיל הַפַּעֲמוֹן:
הוּא מְזַמֵּן לַאֲרוּחַת שְׁאֵרִיּוֹת
וְאָנוּ פֵּרוּרִים רַבִּים כְּבָר לִקַּטְנוּ
(הַזְּמַן נוֹהֵג בַּזְּמַן).

נִסִּינוּ בִּתְמִימוּתֵנוּ לְהַחְנִיק אֶת הַשֶּׁמֶשׁ
הַבּוֹלַעַת אֶת מְעַט הַיֶּרֶק.
הָאֲנָשִׁים כְּדַרְכָּם עוֹלְצִים בַּצִּבּוּר, עוֹלְצִים
מִכְּדֵי לְהַבְחִין בְּצִמְאוֹנָהּ שֶׁל הָאֲדָמָה,
וּבַפָּרָה הַגּוֹעָה נוֹאָשׁוֹת אֶל עֶגְלָתָהּ הַטְּרוּפָה מֵאֶמֶשׁ.

אֲנִי כּוֹתֵב אֵלַיִךְ מִשּׁוּם שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ כְּבָר כֵּיצַד כּוֹתְבִים אֲלֵיהֶם.


שיר האבנים והאלון
- אֶת הָאֲבָנִים שֶׁאָנוּ מְסַדְּרִים מִישֶׁהוּ סִדֵּר כְּבָר לְפָנֵינוּ.
- הָאֲבָנִים אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְדַמִּים.
- מִישֶׁהוּ לְפָנֵינוּ כְּבָר הִנִּיחַ יָד עַל הָאֲבָנִים אֲשֶׁר דִּמִּינוּ
כִּי הֵבֵאנוּ לִמְקוֹמָן.
- בָּרוּךְ הַמָּקוֹם.
- הָאֲבָנִים אֵינָן רוֹצוֹת לְהִסְתַּדֵּר: אָנוּ מְדַמְיְנִים כִּי אָנוּ
עוֹשִׂים סֵדֶר, בְּעוֹד מַשֶּׁהוּ לְמַעֲשֶׂה מְסַדֵּר אוֹתָנוּ.
- הָאֲבָנִים אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מְדַמְּמִים כְּמַעֲרֶכֶת סְגוּרָה.
- אִשָּׁה שֶׁאֵין לָנוּ אִתָּהּ דָּבָר בְּדִיּוּק חָלְפָה עַל פָּנֵינוּ.
הִיא אֵינָהּ דּוֹמָה לְדָבָר, אַף לֹא לְצֵל תַּעֲתוּעִים בְּאַחַת
מִמְּעָרוֹת הָעוֹלָם. הִיא אֵין דָּבָר.
- בָּרֶקַע, טְרַקְטוֹרִים גְּדוֹלִים מִדַּי עוֹקְרִים אַלּוֹנִים בַּיַּעַר.
הַחִנּוּךְ עָמֹק. רַב פַּקַּד הָעֲקִירָה מְשֻׁכְנָע שֶׁקּוֹרְאִים
לִפְעֻלָּה זוֹ הַעֲתָקָה.
- הָעִיר מְתַבֶּלֶת אֶת הֲבָלֶיהָ בְּהַזְכָּרַת הָאֱלֹהִים כָּל
שְׁנַיִם־שְׁלֹשָה מוּסָפִים סִפְרוּתִיִּים בְּעֵרֶךְ וְקוֹרֵאת לָזֶה
מֶטָאפִיזִיקָה.


מן המרעה ל"א
כָּל זֶה, כֵּן, גְרָפִים שֶׁל מַגֵּפוֹת,
אַחַת מַדְבִּיקָה כַּמָּה, כֵּן,
רָאִינוּ זֹאת בָּעִיר כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ פַּעַם לִשְׂכֹּר דִּירָה,
עָמַדְנוּ עִם כָּל הַמָּעֳמָדִים, הַפַּרְצוּפִים הַזַּחְלוּלִיִּים הַלָּלוּ, הַלּוֹקְקִים
אֶת מַגַּף הַמְתַוֶּכֶת, צוֹפְנִים הֵיטֵב נִיבִים וְטֹפֶר
בִּקְצֵה פֶּה שֶׁבּוֹ עִקְבוֹת דָּמָהּ שֶׁל הַשִּׁנָּנִית עוֹד נִכָּרִים,
מֵעַל הַטֶּלֶף הַמֻּשְׁחָז לַק וְתַחְתָּיו שְׁאֵרִיּוֹת פוֹרֶנְזִיּוֹת.
וּבַמִּרְעֶה דַּוְקָא, אֱלֹהִים, כֵּן, הָאֱלֹהִים כִּמְעַט רָץ בְּמַעֲשֵׂה יָדָיו,
כֵּן, בֵּין הָעוֹדוֹ־לַח מִן הַגֶּשֶׁם שֶׁל הָאֶתְמוֹל, כֵּן, תִּפְרְחוֹת נַרְקִיסִים
שׁוֹקְלוֹת לְהָנִיף רֹאשׁ קָטָן אֱמוּנִי, וְלַהַק צִפֳּרֵי שִׁיר
הַמַּחְלִיט פֶּה אֶחָד הַיּוֹם, כֵּן, בֵּינְתַיִם חוֹרְפִּים.


חלומות חליבה י'
גַּם וָרֹד הוּא צֶבַע
וְיָרֹק, וּפָרוֹת הֵן בְּהֵמוֹת
גַּסּוֹת עַל פִּי רֹב וְהַשֶּׁמֶן
צָף עַל פְּנֵי הַקֶּרַח, הַשֶּׁרֶץ
עַל הַמַּיִם, וְיֶשְׁנוֹ חֶדֶר
שֶׁבּוֹ אָדָם אֶחָד עוֹמֵד לָמוּת.
עַכְשָׁו נִזְדַּמְּנָה מִן הָעֵדֶר אַחַת
שֶׁאָמְרָה מַשֶּׁהוּ לִזְכֹּר, מִין דָּבָר
נֶחְָרץ מֵעַל לַמְֻדמֶּה
זְמַן. כְּמוֹ רַבִּים אֲנַחְנוּ
נִכְשָׁלִים בַּחַיִּים, יוֹם־יוֹם
נִתְקָלִים בַּחֲפָצִים
בּוֹלְטִים עַל רִצְפוֹת כָּל
הַחֲדָרִים, וְעַתָּה לַעֲשׂוֹת מִכָּל
זֶה בֹּקֶר טוֹב.


***
אֵיךְ יֵהָפְכוּ הַמִּלִּים לְאֶנֶרְגְיָה, אֵיךְ תֵּהָפֵךְ מֵרַעֲיוֹן לְמַעֲשֶׂה חֲצִיַּת
הָאוֹקְיָנוּס הָעִקֵּשׁ הַזֶּה שֶׁנּוֹתַר רָבוּץ בֵּינֵינוּ. לַעֲזָאזֵל הַכֶּלֶב
הַמִּתְגָּרֵד שֶׁלָּךְ, הַלֵּב הָרַחוּם הַזֶּה אֲשֶׁר הוֹבִיל שְׁרָצִים אֶל הַבַּיִת
שֶׁיָּכוֹל הָיָה לִהְיוֹת שֶׁלָּנוּ!
כֹּה הַרְבֵּה מַעֲשִׂים וּגְזֵרוֹת הַמְנַעְנְעוֹת אֶת גּוּפֵינוּ, כֹּה הַרְבֵּה
מַיִם; וְכָל כָּךְ מְעַט יְכֹלֶת הַתְמָדָה בֵּינוֹת הַנְּסִבּוֹת. הַהִתְבַּגְּרוּת
מְבִיאָה עִמָּהּ אֶת הֵהָפְכוּת מַעֲשֵׂה הָאַהֲבָה לְשִׁקּוּלִים שֶׁל
אַרְנוֹנָה. וּכְשֶׁאֵין, אֲנִי פּוֹנֶה אֵלַיִךְ מֵעַל מַעֲשֵׂה הַשִּׁיר, תִּינוֹקוֹת
קְטַנִּים זוֹעֲקִים בַּעֲרִיסוֹתֵינוּ. הַשְּׁכִיחוּת שֶׁבָּהּ מִשְׁתַּמְּשִׁים זְכָרִים
וּנְקֵבוֹת בְּמִלִּים בְּכָל הַגָּלַקְסְיוֹת מַקְטִינָה בְּאֹפֶן מַשְׁמָעוּתִי אֶת
סִכּוּיֵינוּ לַעֲשׂוֹת מֵהָאִיּוּם הַמֵּימִי הַזֶּה דְּבַר־מָה יוֹצֵא מִן הַכְּלָל.

***

תפרחות נרקיסים שוקלות להניף ראש קטן אֱמוּני | שירים מאת יעקב כהן | סדרת ריתמוס לשירה בעריכת ארז שוייצר

© כל הזכויות שמורות למחברת ולהוצאת הקיבוץ המאוחד בע"מ