השתוות הוא מבחר מקיף משיריה של המשוררת הוותיקה חמוטל בר-יוסף , הכולל גם שירים חדשים. הספר מאורגן על פי נושאים הקשורים בקשיי החשיפה העצמית; בדיוקן העצמי של המשוררת ודיוקנים של אחרים; במצב הישראלי; בחוויות אהבה ואימהות; בשכול ובהתאוששות ממנו; בנופי הארץ; בהזדקנות וקירבה למוות; ובהתגלויות רוחניות. השירים כתובים בסגנון פשוט לכאורה, והם מציעים ראייה אמיצה, חכמה ונוגעת ללב של מצבים אנושיים בסיסיים. בסיום הספר, אחרית דבר תמציתית מאת דן מירון.
בר-יוסף פרסמה עד כה תשעה קובצי שירה, תרגומי שירה וסיפורת מאנגלית, צרפתית ורוסית (לאחרונה הופיע תרגומה לכל כתבי איסאק באבל ב-שלושה כרכים), סיפורים וספר ילדים. היא כלת פרס אקו"ם (1987), פרס קרן תל אביב (1987), פרס קרן ירושלים לשירה (1990) פרס האישה היוצרת (1999), פרס הנשיא לספרות (2002), פרס ברנר (2005).
שיריה הופיעו כספר בתרגום לרוסית (פטרבורג 2004), אנגלית (ניו יורק 2008), הונגרית (בודפשט 2009) ולאחרונה גם לערבית (קהיר 2010).
חמוטל בר-יוסף היא גם חוקרת ספרות, העוסקת בעיקר בהקשר הרוסי של הספרות העברית החדשה ובזיקת הספרות העברית אל המיסטיקה. בימים אלה מופק סרט תיעודי על חייה ועל יצירתה בידי עומרי ליאור.
שירתה של חמוטל בר-יוסף עונה מחדש על שאלות שאנו מתקשים יותר ויותר לשאול: האם ניתן לכתוב שירה איכותית בלי להיגרר לפעלולי שפה? האם החומרים הביתיים עדיין ראויים להיכתב בשיר? האם אפשר להחשיב את חייך האישיים ועדיין לשמור על ענווה קיומית ושירית?
(מנימוקי השופטים להענקת פרס הנשיא, 2002)
מאותה עמדת המבט של ברנר חוזר קול איש הרוח המצפוני ונשמע צלול עד אימה. בר-יוסף מפתיעה את קוראיה. מן הקווים הקשים של עט העלבון היא מרימה, דרך משיכות מכחול ענוג-מתלוצץ, אל אמירה אישית חשופה.
(מנימוקי ועדת השופטים להענקת פרס ברנר, 2005)
אני קורא – לאט, כמו ליקר חזק – שניים או שלושה שירים בכל ערב ומתפעל מן הדיוק והחדות והעומק והשילוב הנדיר של חום עם אירוניה.
(עמוס עוז)
מצד אחד מוחש מאד הכוח המרחיק והמשקיט את עוצמת הרגשות, אבל לא פחות מכך מוחשת גמישותו של הכוח הזה להרחיק ולקרב דברים אל חזית הדיבור בעדינות ובשליטה, כשליטתו של מוזיקאי.
(אריאל הירשפלד)
זוכת פרס רמת גן לספרות לשנת 2012 בקטגוריית השירה
ופרס יהודה עמיחי ז"ל לשירה עברית תשע"א
השורות הכי יפות בעברית
כַּאֲשֶׁר תִּשָּׁמַע מִן הֶהָרִים צְפִירַת הֲפוּגָה
אֶפְרַח מִן הַצֹּהַר
לִנְחוֹת עַל צַמֶּרֶת הֶחָרוּב הָרִאשׁוֹן.
רֵיחַ זַכְרוּתוֹ יַפְרִיחַ מִמֶּנִּי לְשָׁעָה קַלָּה
תּוֹלְדוֹת קִנִּים הֲרוּסִים וְגוֹזָלִים מְנֻפָּצִים
חמוטל בר יוסף, כלת פרס עמיחי השנה (יחד עם צבי עצמון) היא בוודאי אחת המשוררות המתוחכמות בעברית. כאן היא מדברת על נחמת המין החפוז אחרי נישואים הרוסים. מתוך השיר "יונה".
מנחם בן, מעריב
למה רצית לצאת מן הצוהר
התרחקנו מן הטבע, מטוהר הרגשות, מתום הפשטות. חמוטל בר-יוסף נלחמת על כך, שואפת להיטהרות בשיריה
כשאני נשארת לבד
רן יגיל עם שיר עברי אחד בשבוע
דברים שנישאו בערב קריאה משירי חמוטל בר-יוסף בעברית ובתרגום לשפות שונות באוניברסיטת ויסקונסין
נשתווה בעיניך השבח והגנות
רוחמה וייס בראיון עם חמוטל בר יוסף
חמוטל בעשר שאלות
ראיון בזק, בן עשר שאלות - שערכה שושנה ויג עם חמוטל בר-יוסף
סבינה מסג על המשוררת שכותבת "שירה אישית, צלולה וישירה. אני הייתי מוסיפה גם - כואבת"
רן יגיל על שיר הטלפון
ספר חכם ומרתק, והוא מרתק בעיקר בזכות הדרך המיוחדת שבה בר-יוסף מפתה את קוראיה להתקרב אליה ולהכיר אותה
אלי הירש על הספר
שני שירים מהספר