שירי ספרה של חיה משב, כל קיר היה דלת, עוסקים באופן חד ונוגע ברגעי אובדן. במה שהנפש איבדה ומאז משתוקקת לו, וחרף מאמציה אינה מצליחה להשיב אותו שיהיה שוב שלה. השירים מבטאים את ההכרה במה שלא יחזור, ובשאלה - מה ניתן לבקש. ובכך מעצבים רגעי התהוות עמוקים של הנפש. נפש הצומחת ומתהווה בתוך מבטו של הזולת, ואת הכאב הנגזר ממפגש זה.
*
"בשיריה האישיים כמו גם באלה המתייחסים לכלל הישראלי, ניכרת לשון מגובשת, בשלה, גמישה, יכולת שירית מקורית, רעננה, בלתי צפויה ומרגשת, שנעה בין משלבים שונים. עדינות, איפוק ועומק מבליעים עוצמה וכוח שירי עז ונחוש".
מאיה בז'רנו
לֹא לְחִנָּם בָּרָא אוֹתָךְ אַגַּן
שֶׁיָּכוֹל לִשְׁכֹּן בּוֹ אָדָם,
וְלָקַח מִמֵּךְ אֶת הַכְּנָפַיִם
שֶׁלֹּא תּוּכְלִי לִבְרֹחַ מִן הַכִּסֵּא הַזֶּה, כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָךְ:
"אַתְּ אִתִּי? רַק אִתִּי?"
וְשִׁטֵּחַ אֶת כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ שֶׁלֹּא יַחְדְּרוּ
הָעוֹרְקִים אֶת הָאֲדָמָה
וְיַרְעִילוּ אֶת הָעוֹלָם.
שֶׁלֹּא יַחְנְקוּ פֹּארוֹת הַמַּחְשָׁבָה
וְיָנֵצּוּ שְׁאֵלוֹת כְּמוֹ אַלְפֵי אֶצְבָּעוֹת
כְּלַפֵּי שָׁמַיִם.
חיה משב נולדה ב-1976. עובדת סוציאלית קלינית (MSW). בעלת תואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה. זוכת פרס אקו"ם ע"ש נתן יונתן ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה ליצירה "שיליית האור".
פרסמה שירה ופרוזה בכתבי עת ובעיתונות, ביניהם: "הליקון", "מטעם", "משיב הרוח", "שבו", "תרבות וספרות הארץ", "גרנטה", "פרויקט הסיפור הקצר", ועוד.