הגוף, השפה והזמן הם שלושת גיבורי אלוהי התשוקות הבוערות, ספר שיריו השני של הסופר והמשורר צביקה ניר, והזמן הוא אולי הגיבור המשמעותי ביותר הזמן שפוצע את הגוף, מטיל עליו מצור, מפורר ומכלה אותו; הזמן שמבחין בין תשוקת פתאום לאהבה מבגירה ומתמידה; הזמן שטוען מילים ופסוקים ברובדי משמעות עד שהם הופכים לרקמת שירה חיה ומדממת.
חשיבות הזמן ניכרת בראש וראשונה בעברית המיוחדת של צביקה ניר: זוהי שפה דחוסה במיוחד, חושנית, מלאת הדים, שיש בה ביטוי לכל שכבות השפה - משפת התנ"ך עד לשפת הספרות העברית החדשה לכל גוניה. ועושרה של השפה הוא רק סימן למעמקי הזיכרון שהשירים נותנים לו ביטוי - זיכרון ביוגרפי ותרבותי כאחד, החותר עד לתשתיות הכאב.
שוב ושוב ניכר בשירתו של ניר המתח בין הגוף הסוער, המתיסר, המתעופף על כנפי התשוקה, לבין צו התבונה התובע איפוק ופיכחון. עוצמות יוצאות דופן של פגיעות ורגישות מתנגשות ללא הרף בכמיהה גדולה לסדר ולמשמעות, בלי שתושג הכרעה בין הצדדים. ודווקא משום שאין הכרעה - השירים נכתבים.
אלי הירש
*
צביקה ניר - סופר ומשורר. בין ספריו: ספר שירי ילדים, המכנסים של אבא, הוצאת כנרת (1993); הרומנים: היד שהוציאה אותי להורג, הוצאת ספרא/הוצאת הקיבוץ המאוחד (2012); זמן הלב, הוצאת הקיבוץ המאוחד (2013); אמת, הוצאת הקיבוץ המאוחד (2016), אוֹטְהוֹן, הוצאת הקיבוץ המאוחד ( 2017 ). מכהן כיושב ראש אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל.