הספר סיפור לא פשוט (2015) עוסק ביצירותיהם של שלושה מִבּין סופריה המרכזיים של "קריית ספר" העברית: אברהם ב. יהושע, עמוס עוז וחיים באר. שלושתם ילידי ירושלים; שלושתם עזבו בהשראת מדיניוּת "כור ההיתוך" את הקבוצה החברתית שלתוכה נולדו; שלושתם פרופסורים לספרות עברית, שלימדו באוניברסיטה וחיברו ספרי עיון; שלושתם העמידו את עגנון במרכז כתיבתם העיונית, וגם יצירתם מעידה על הטמעת יסודות עגנוניים טיפוסיים. בעקבות קפקא ועגנון שלושתם מחבּבים את המוֹדוּס האלֶגוריסטי המעמיד בצד הסיפור הליטֶרָלי ("הפשוט") כמה וכמה סיפורים סמויים שמתחומי הפוליטיקה והפואטיקה. שלושתם מעמידים תכופות במרכז יצירתם גבר אנטי-הֶרואי ואישה חזקה ודומיננטית; ושלושתם מגלים ביצירתם את פָּנֶיהָ הלא-מוּכּרות של ירושלים, עיר הולדתם. חרף סימני-הֵכֶּר משותפים אלה ואחרים, לכל אחד מהם עולם מלא מִשלו, שונה בתכלית מִשל רעהו.
רוב פרקי הספר סיפור לא פשוט קיבלו את פני הרומנים הנדונים בו סמוך להופעתם, ולפעמים אף הגיבו עליהם תגובה ראשונה. בספר כלול גם מבוא נרחב הסוקר את המעבר מ"דור תש"ח" ל"דור המדינה", שנכתב מיתרון הפרספקטיבה ההיסטורית.
*
זיוה שמיר, פרופסור (אֶמֶריטה) לספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב, מלמדת במרכז הבינתחומי הרצליה ובמכללת סמינר הקיבוצים. בעבר עמדה בראש בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב ובראש המכון לחקר הספרות העברית. חיברה עד כה 27 ספרים, וערכה ספרים רבים.