ספרה של הלמה סנדרס ברהמס, במאית הקולנוע (שיצרה, בין היתר, את הסרט הבלתי נשכח "גרמניה אם חיוורת"), על היחסים המורכבים בין המשוררת היהודייה הגרמנייה לאחד מגדולי המשוררים הגרמנים של המאה ה-20. שיעור קומתן ויצירותיהן של שתי הדמויות המתוארות בו, על יחסיהן המסובכים ורבי הפנים, מצדיקות מונוגרפיה.
סיפור חייה ואישיותה האקסצנטרית - אי אפשר לפטור אותה בתואר הפשטני "מטורפת" - של אלזה לסקר שילר, משוררת, סופרת, מחזאית וציירת יהודייה ילידת עיר התעשייה אלברפלד שבגרמניה, יכולים לפרנס עשרות ספרים, לא רק משום שהיתה מהפכנית רבת השפעה בתחומי הספרות והאמנות הפלסטית בגרמניה של ראשית המאה ה-20 (בגלריה של בעלה השני הציגו לראשונה את ציוריהם של שאגאל, קוקושקה וקנדינסקי), אלא גם (ובעיקר) מחמת יופיים וכוחם של שיריה.
בשנת 1912 אירעה פגישתה הגורלית הראשונה עם המשורר גוטפריד בן, בנו של כוהן דת פרוטסטנטי ממאנספלד, שהתאהב במשוררת הבוהמית המבוגרת ממנו ב-17 שנים בזמן שהיה סטודנט לרפואה ומשורר מתחיל.
היחסים רבי הפיתולים והדרמות בין שתי הנפשות האלה הם גם שיקוף של מאבק על-זמני ועל-מקומי בין מי שנוהה אחר סדר בורגני - גוטפריד בן לא יכול היה להסתגל לחיי הצוענייה של אלזה לסקר-שילר - ובין רומנטיקנית ומורדת נצחית. בין יתר סגולותיו מעמיד הספר הזה תמונה רבת רוח של תנאי חייה ומעמדה של האשה בראשית המאה שעברה בברלין ובאירופה בכלל; אבל יותר מכל הוא מרתק משום שהלמה סנדרס ברהמס הצליחה לתאר בו תמונה נרגשת של יחסי אהבה-שנאה-תלות בין שני אמנים גדולים, שחייהם, יצירתם ויחסיהם הם גם משל לא קטן ליחסי יהודים וגרמנים.
בתיה גור