"במובנים רבים הייתי בשלה בהרבה מבנות תשע - עשרה אחרות", כתבה לורן באקול על השנה שבה פגשה בהאמפרי בוגרט, בעת עבודתם המשותפת על הסרט "להחזיק ולאבד" (1943). "לעומת זאת, בוגי הקרין חיוניות ומרץ יותר מבני עשרים רבים. בענייני הסקס הייתי עדיין חסרת ניסיון לחלוטין, ובוגי עורר בי רגשות חדשים לגמרי. לפעמים די היה במבט שלו, וכבר הייתי מתחילה לרעוד בכל אברי גופי. כשנטל את ידי רקדו מיליוני פרפרים אצלי בבטן, עד כדי כך היה מגעו חם ומלא אהבה" כך גילו זה את זה המאצ'ו חסר הביטחון, והחתלתולה שהופיעה בסרטיה כזוללת גברים.
לורן באקול והמפרי בוגרט נישאו ב-1945, והנישואים - כמו האהבה - החזיקו מעמד עד מותו של בוגרט ב-1957. שני השחקנים הגדירו את שנותיהם המשותפות כמאושרות בחייהם. בשתים-עשרה השנים השתתפו "בוגי-ובאקול" בסרטים רבים והיו לשם נרדף לזוגיות חלומית, אחרי שבוגרט, מצדו יצר כבר זוג אגדי בסרט קזאבלנקה (ביחד עם אינגריד ברגמן). בוגרט ובאקול נקטו גם עמדה פוליטית, בימי הטיהורים הגדולים של צייד הקומוניסטים מק-קארתי הנודע לשמצה. ב-1947 טסו ביחד עם כוכבים אחרים, לבית הלבן, כדי למחות כנגד הרדיפות הנוגדות את החוקה האמריקנית. לידת שני ילדיהם קטעה את הקריירה של לורן באקול, אבל כבר ב-1953 ניתן היה לראותה שוב, בקומדיה "כיצד צדים מיליונר?" לצד מרילין מונרו.
בחייהם הפרטיים החליפו בני הזוג את תפקידיהם. אם באקול, שגדלה בלא אב, מצאה בבוגרט גבר מסור ומעניק חסות, לא עבר זמן רב והיא נאלצה להעניק משען לאלכוהוליסט שלא ידע גבול: "היא הייתה אהובתי ואחות רחמנייה גם יחד," הודה בוגרט. בשנותיו האחרונות אכן הייתה לאחות רחמנייה בכל מובן, שכן הוא חלה במחלת הסרטן שממנה לא החלים. לורן עודה בחיים, למעלה מארבעים שנים לאחר מות בעלה, עדיין כוכבת. בשנת 1997 הופיעה בבייאנלה של ברלין.
עוד בסדרה: ג'ון לנון ויוקו אונו, סארטר וסימון דה בובואר