העימות

כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים. די-נור היה עד במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, שהתקיים בירושלים (1961), מכיוון שהיה בין המעטים שפגשו את אייכמן בתקופת השואה ונותרו בחיים. בתחילת עדותו, טבע לאושוויץ את המונח "פלנטה אחרת". עדותו, שבמהלכה התעלף, הייתה קצרה, ונותרה חרותה בזיכרון הקולקטיבי כאחד מסמלי הטראומה של השואה. וזו הייתה עדותו: "אין זה שם ספרותי. אינני רואה את עצמי כסופר הכותב דברי ספרות. זו כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ. הייתי שם בערך שנתיים. אין הזמן שם כפי שהוא כאן, על-פני כדור הארץ. כל שבר רגע הולך שם על גלגל זמן אחר. ולתושבי פלנטה זו לא היו שֵמות. לא היו להם הורים ולא היו להם ילדים. הם לא לבשו כדרך שלובשים כאן. הם לא נולדו שם ולא הולידו… הם לא חיו לפי החוקים של העולם כאן ולא מתו. השם שלהם היה המספר ק. צטניק". ספריו הם, כלשונו, "לא ספרות רגילה, אלא כרוניקה מתוך הפלנטה אושוויץ". אפשר לראות בספריו תיעוד של חייו ושל משפחתו. קורותיו בשואה מתוארות בספרו הראשון, "סלמנדרה", שאותו כתב (ביידיש) מיד עם שחרורו מהמחנה תחת שם העט "ק. צטניק" (קצטניק ביידיש ובגרמנית - כינוי למי שנמצא במחנה ריכוז, אשר מקורו בראשי התיבות KZ למילה הגרמנית Konzentrationslager (מחנה ריכוז)). כתב היד של "סלמנדרה" הובא לישראל על ידי שליח הסוכנות היהודית באיטליה, השחקן והקריין אליהו גולדנברג, אותו השביע די-נור (אז יחיאל פיינר) להוציאו לאור.


קישורים:
פרידה מיחיאל דינור

לספריו האחרים באתר:
בית הבובות
העימות
הצופן
השעון
סלמנדרה
פיפל
צופן : אדמע