ספרה השמיני של סבינה מסג. (מלבד תרגומים רבים וספרים לילדים בשם העט עדולה).
סבינה מסג הכותבת בדרך כלל שירת מקום אקו-פואטית מפרסמת לראשונה שירה החושפת יחסי גבר/אשה בזוגיות בת 40 שנה. היא משוררת, הוא צייר. היא מהבולגרים של יפו, הוא מהעירקים של שכונת התקווה. הם נפגשים בחיל האויר. חולמים לשנות את העולם או לפחות לבנות לעצמם עולם אחר, הרחק מן העיר וממרוץ הקריירה והכסף. והם עושים זאת. מקימים משק שנושא את עצמו, תחילה במושב על יד תל אביב, אחר כך במצפה ליד לבנון (כליל). הם מקיימים אורח חיים אקולוגי (כשהדבר לא רק שלא היה באופנה, אלא נחשב לשגעון) של הסתפקות במועט, עבודה עצמית, בניית הבית במו ידיהם, גידול המזון וגידול ילדים בלי טלויזיה ובלי אנטיביוטיקה. כמו כן ויתור על מכונית ,טלפון ושאר אמצעי הקומוניקציה, כדי להתמקד בסביבה הקרובה ובחילופי העונות. אין נסיעות לחו"ל רק לכנרת. שם הם מבלים את כל החופשים באהל או במבנה שכור מכנסיה. עכשו בגיל השלישי - הם חיים בבית קטן על שפת הכנרת. זהו בית היסטורי, ביתו הפרטי של יגאל אלון, והם מופקדים על שימורו.
סבינה ואהרון היו ועדיין יחידים זה לזה. מעולם לא היה למי מהם בן זוג אחר. לכך הכוונה במלה "עילית". עם זאת היו עליות וירידות ביחסים ואפילו תקופות של פירוד. החלק המרכזי בספר נכתב בתקופה כזו, במפגש פתאומי עם הבית הראשון ,המתמוטט. לפניו באים שירים מתחילת החיים המשותפים ואחריו באים שירים טריים מהתקופה הנוכחית-תקופה של פיוס והשלמה עם הנישואין כברית בלתי ניתנת להפרה.
קישורים
אהובי בנה לי בית על כביש גהה
שירים חדשים