במרוץ השליחים של השירה העברית, נטלה סבינה מסג מרחל את לפיד הכנרת, שלחופה היא חיה וכותבת מזה 50 שנה.
המשותף לשתי המשוררות הוא הפיכת הכנרת לעוגן פיזי-רגשי, וסגנון כתיבה המבקש לשמור על "הניב התמים".
השונה בין השתיים הוא המודעות האקולוגית של המאה ה -21 הניכרת בשירי מסג והופכת אותם משירי טבע לשירה אקופואטית.
על סבינה מסג אמרה דליה רביקוביץ: "שירתה צלולה וחודרת לב".
ספרי השירה של מסג:
קולות משק, צ'ריקובר , תל אביב, 1984, פרס ניומן לספר ביכורים
מושב , הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1991
ימי מנזר, תמיר שר תצלומים, שוקן, ירושלים, 1997
כליל, אהרון מסג ציורים, אבן חושן, רעננה, 2003
אקופואטיקה, עיתון 77, גיליון 357 --358 , חשוון, תשע"ב, 2011
ישר מן השטח, מבחר שירים, מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, 2104