השורות הכי יפות בעברית
איכה אבוא אל חדריך
הבהירים -
ולבושי שחור
דוד פוגל 1944-1891, המשורר העברי עמוק הנפש, המלוטש והנשכח, שנרצח על ידי הנאצים והתגלה מחדש על ידי נתן זך במאמר מפורסם שפרסם ב- 1954 עוסק בשיריו שוב ושוב בפער בין האהובה הקורנת, השלווה, השמחה, הטהורה, לביו משא הדיכאון והדעת המיוסרים שלו.
מנחם בן
תּוֹךְ שְׁלוּלִית מֵי גֶּשֶׁם
יְחֵפָה בִּשְׁבִילִי עוֹד תִּרְקֹדִי-
וְהִנֵּה וַדַּאי כְּבָר מַתְּ.
120 שנה מלאו להולדתו של דוד פוגל (1891-1944), המשורר העברי הענוג שנספה בשואה, והתגלה מחדש לקורא הישראלי בכל קסמו המלוטש, הדיבורי, נטול החרוזים, בשנות החמישים בזכות מאמר משכנע במיוחד שכתב עליו נתן זך. הנושא המרכזי בשירתו הוא האובדן: אובדן הנעורים, אובדן השימחה. אובדן האהבה. גם כאן מישהי שפעם רקדה יחפה בשלוליות , עכשיו בוודאי כבר מתה, כי הימים (1941, ככתוב בתיארוך השיר) הם ימי השואה.
מנחם בן, מעריב
בלילות הסתיו
בְּלֵילוֹת הַסְּתָו
נוֹפֵל בַּיְעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה
וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.
בַּנְּחָלִים
יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם
וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה
יַעַן בָּאֹפֶל.
בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר
נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים
הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.
כָּל אֵלֶּה יִשְׁמַע
הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף
וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.
דוד פוגל: תגובת שרשרת -
מנחם פרי מספר איך פוגל הקים את החוג לספרות