ויסקי זה בסדר

חנינה רגב שירת בעבר בחוליית חיסול של זרועות הביטחון, שפעלה באירופה ובצפון אפריקה. בהווה הוא בעל משרד פרסום, שמשתתף במכרז בינלאומי חשוב. הכל מתחיל כשהוא משוטט ברחובות הקפואים של מנהטן, כדי להרוג את הזמן שנותר לו עד לפגישה עסקית, ולפתע מוליכות אותו רגליו בעקבות אדם שחור, שחלף על פניו. האם בעל החליפה השחורה הוא "אדוניס", שאולי נותר בחיים - מי שהיה היעד למרדף האחרון שלו במדבר, לפני שפורקה היחידה? הפעולה ההיא הסתיימה, לדעתו, בכישלון מביך, אף על פי שהמודיעין טוען שאדוניס מת. כעת, כאדם פרטי, במעשה חסר פשר וערבוב של זהויות של זמנים ושל עולמות , הוא יוצא להרפתקה שנועדה לשחזר בסופה במדויק וגם לתקן את המרדף מן העבר. בדיאלוגים מצוינים ובעלילת פעולה מרהיבה מוליך סובול את הספר אל הסיום הדרמטי.

מיהו, בעצם, חנינה רגב? האם אין הוא אובד לעצמו מעבר לריבוי הזהויות שהיה עליו להמציא . מעבר לכל המצבים שבהם היה עליו לככב אחר. מאחורי כל העלילות שהיה עליו לבדות? כמי שהדמיון הוא בשבילו מציאות, והמציאות היא דמיון- היכן נמצא שטח ההפקר בין שני אלה? בין עשרות כינוייו, חנינה הוא גם "שייקספיר" ו"שיילוק", והוא משתעשע בפינגפונג עם שורות ודמויות של המחזאי. אך הסצנות של חייו נראות לו כאילו הן חלק מתסריט של תסריטאי מתחיל ובלתי אחראי, סצנות שכבר נכתבו ורק ממתינות לביצוע. ובשיא הפעולה הוא גם יכול להשקיף עליה מן החוף כאחר, כמי שמצלם אותה מהליקופטר, הוא עצמו הדמות המומצאת, אך גם מי שממציא את התסריטאי.
הוא בן לניצולי שואה, והייתה לו נפש של משורר. הוא לא נולד עם הכשרים הגופניים שכה מטיבים לשרת אותו, אלה טרח עליהם הרבה. סובול נוטע בהם שורת סטריאוטיפים "ישראליים" של סיבתיות , רק כדי להאיר את חלקיותם בהסברת דמות, את קוצר ידם מול השטחים המתים שהם מותירים. בסופו של דבר מעוצב חנינא כמבוך שמשתנה ברגע שאתה נכנס לתוכו.
גולת הכותרת של העלילה , שחנינא מכוון עצמו אליה , היא בעצם מעשה לסר פשר , פעולה משחקית טהורה שאינה ניתנת לסיפור סיבתי. "מה זה הסיפור המטורף שהיה החיים שלנו?" תוהה חנינא, ומבין בעצמו "שלכל הוצאת הורג שביצענו היה רק ערך של תיאטרון רחוב".

זהו איפה ספר מבריק, משעשע ומותח על אחד, חנינא רגב. אך הוא גם ספר מפוכח סביב המיתוסים הרווחים של הישראליות. 'ויסקי זה בסדר' הוא הרומן של יהושע סובול, אחרי הרומן המרגש 'שתיקה', שהיה בן נבחרי פרס 'ספיר' לספרות. המחזה שלו 'גטו' נבחר כמחזה הטוב ביותר של אנגליה ב-1989, ומחזותיו עלו ב-27 ארצות.

קראתי, אהבתי

גדי סוקניק ממליץ:

"סובול הציני והחכם משרטט בדילוגים בין אמיתות היסטוריות מוחלטות לבדיות חסרות כל שחר את המיתוסים שמהם צמחה הישראליות, בהם גם השקרים שאנחנו כל כך טורחים לתחזק  לעצמנו ובכלל. יש בספר נשים מושלמות וחיוורות, ערפדים, מבצעי חיסול וחברות שמה שמאפיין אותה זו רק נאמנות.סגנון הכתיבה והסיפור של סובול נוקב, חובט ומלא במטאפורות יפות.הסיפור מפותל, מהנה ומותח. בידור מצוין למיטיבי מלל. אולי צריך קצת להתרגל, אבל לא לוקח המון זמן".

גדי סוקניק, שותף ובעלים בחברת פרסקאסט ומגיש התוכנית "אנשי היום" בערוץ  2

שחר בן-פורת, 'העיר', "כל העיר ספרים", יוני 2010