הספר הכי טוב שקראתי השנה - מוסקבה המאושרת

אורלי לובין וחיים ברעם חושבים ש"מוסקבה המאושרת"
הוא הספר הטוב שקראו השנה:

אותה מוגלה עצמה

מאת: אורלי לובין

"עד כמה כולנו דומים: אותה מוגלה עצמה זורמת בגופינו!״  חושב לעצמו סרטוריוס בעצב: והמוגלה, שזורמת בכל עמוד כמעט, במשפטים שכל אחד מדהים יותר מקודמו, מובילה לסופו של הקובץ, הנושא, כמו לכל אורכו, הבטחה לעתיד מופלא, הפעם עתיד שבו החשמל יזרום מגרמי השמים, מה שמעורר אצל אומרישצ׳ב את החרדה שכאשר "יתחילו לעשות את החשמל שלהם מאור היום האם לא תיפול אפלה על כל הארץ?... הרי כל האור יסתתר בחוט החשמל, והחוטים הם הרי כהים, עשויים מברזל יצוק!'. כאן נפנתה פדרטובנה השכובה אל אומרישצ׳ב וגידפה אותו בגלל האופורטוניזם שלו״.
הספר הוא רצף בלתי פוסק של ברק לשוני וקבלה של זרם החיים הכפוי על האדם, על אף יכולתו לחשוב באופן רציונלי ולהאמין כאילו רוח האדם גוברת על המוגלה; ולא היא.

הד"ר אורלי לובין היא ראש המכון הישראלי לפואטיקה וסימיוטיקה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל אביב.

אנושיות מכמירת לב

מאת: חיים ברעם

אחרי ״בעולם נהדר ואכזר" הציפיות  מספר נוסף של אנדריי פלטונוב הרקיעו שחקים (כפי שאנחנו כותבים במדורי הספורט), ולכן ניגשתי לקריאת ספרו החדש בדחילו וברחימו, בחשש ש- מוסקבה המאושרת  איכשהו לא יעמוד באמות המירה הרגילות של הסופר הנערץ עלי. בתרגומו רב ההשראה של פטר קריקסונוב, שאף הוסיף אחרית דבר מאירת עיניים,זכינו ל יצירה מבוארת, מודרנית מאוד,אוניברסלית ועמידה בפני פגעי הזמן.

כאשר ספר קצר יחסית מגיע אלינו כדי לשגר לקוראים בעתיד הרחוק את פניניו הזוהרות, מבעד לימי הביניים מעוררי החלחלה של הסטאליניזם בשיא כוחו (הספר הושלם ב 1936), אין לנו אלאלהודות על מזלנו הטוב. לא רק פלטונוב מיטיב עמנו, אלא גם שפע המלומדים ואנשי הרוח שהגיעו לכאן עם העלייה הרוסית וחידשו את החוויה הגדולה שבני דורי זוכרים מימי ילדותם. 

מי שחשב שאחרי מותם של אברהם שלונסקי, לאה גולדברג ושאר המתרגמים הנהדרים שאיפשרו לנו בעבר לקרוא בעברית את מקסים גורקי, את פיודור דוסטויבסקי ואת לב טולסטוי נותק הקשר בין ילידי הארץ לבין התרבות הרוסית, טעה. אמני תרגום כמו קריקסונוב ונילי מירסקי נהפכו לידידיו של כל אוהב ספרים שגדל בתרבות העברית.פלטונוב שולח אותנול מחילות התת־קרקעיות של הקיום בימי סטאל־ן, גורר אותנו מהערים הגדולות אל הקולחוזים המאובקים ומצליח לשרטט את המנגנון המפלצתי מבלי לאבד לרגע את האהבה הגדולה לגיבוריו.

הרוסים המסואבים, המושחתים ומשרתי השלטון ניחנים באנושיות מכמירת לב, בדיוק כמו הגיבורים המרדנים, שאומץ לבם מעורר קנאה.

חיים ברעם , עיתונאי ופובליציסט 


מתוך הארץ- ספרים, יוני 2010