הספר הכי טוב שקראתי השנה - ליטורגיה

שני ספרי שירה מצוינים יצאו השנה, ולא זכו כמעט לתשומת לב. האחד הוא  ״ליטורגיה' והשני הוא ." עבדתי על מכונת אמת", של המשורר פטיה פתאח (עמדה). שניהם משוררים ישראלים פעילים. ליטבסקי פירסמה חמישה ספרי שירה מלבד זה האחרון...

אם הרומנטיקה של המאה ה- 19  ראתה בטבע אובייקט נכסף, שירתה של צביה ליטבסקי היא ניסיון לבטל את הפער בין המשורר־מתבונן לבין מושאו. ספרה מתקדם מן השלמות נטולת הגוף והשפה אל ראשית היווצרות החיץ בין האני לעולם  -הגוף הנפרד והלשון המגדירה. השירים בספר זה נקשרים למסורות רוחניות שונות (וליטבסקי מצטטת בספרה שירה יהודית ימי־ביניימית, שירה סופית ושורות מן הדיג ודה) המתייחסות לאחדות ההוויה. ״המוצק הוא סרוב/ הצורה היא חרדה/הלחוד העמדת פנים הוא", כותבת ליטבסקי.לאחדות ההוויה מתייחס כנראה גם שם הספר.
למרות התייחסותה לטקסטים עתיקים ורעיונות פרה־מודרניים, קשה להאשים את שירתה של ליטבסקי באנכרוניזם, משום שכל כולה התייחסות לאל־זמניות, להימצאות בכל מקום.זו שירה פשוטה,עדינה, נעדרת כל פוזה או השתייכות כיתתית. שירה לשם שירה.

* נועה לימונה לומדת ומלמדת פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב