תמר הקטנה אוהבת אהבה עזה את אדמון, הסוס האביר שלה, והוא מחזיר לה אהבה.
היא מפנקת אותו במטעמים ואוהבת לרכוב עליו עם אביה אל מרחבי השדות ולהקשיב לחרוזיו של אבא:
"שיבולים בשדה, הקשיבו לשיר/ על אורית הנסיכה ואדמון האביר..."
או- "הביטו, הסוס האביר אדמון/ הביא נסיכה יפה לארמון."
כשאבא נעתר להפצרותיה של תמר ומסכים לה לשבת לראשונה לבדה על אדמון, היא מגשימה את מילות השיר וכל העולם לובש קסם. אולם ברגע שאדמון מגלה במרחק את אמו, הוא פורץ בדהרה קדימה ומפיל את תמר מעל גבו.
העלבון צורב יותר מכאב הפציעה. היא חשה נבגדת והכעס הוא בלתי נסלח.
תמר מתמודדת בכוחות עצמה עם הכעס הגדול שממלא את לבה ועם מחשבות הנקם.
המפגש שלאחר ההחלמה הוא טעון ורווי רגשות, במהלכו מגיע רגע התובנה שמאפשר לתמר לסלוח ולהשלים. האהבה המחודשת בוגרת יותר ומפויסת.
סיפור אהבה רגיש וקסום עם ניחוח של כפר, המבטא קרבה ואהבה של ילדים לבעלי חיים, ותוך כך חושף את הפנים הרבות של האהבה, ביניהן - ייסורי האוהב בעת משבר.
שתי היוצרות הן בנות עין השופט:
עדנה קרמר – סופרת ומשוררת לילדים, מבכירות הכותבים לילדים בארץ, עורכת ומספרת סיפורים.
יונת קציר – איירה כשבעים ספרי ילדים. איוריה משרים על הסיפור צבעוניות וקסם
עדנה קרמר כתבה ספר מקסים ואמפתי על רגשות ועל הלגיטימציה לחוש אותם, על אהבה בניחוח כפרי ועל סליחה,ויונת קציר צבעה אותו בצבעי מים, איוריים רכים וצבעוניים.מומלץ.
אריאלה פינקוס, פנאי פלוס |
"עדנה מבינה לנפשם של גיבוריה הקטנים ורוחשת כבוד לבעיותיהם, לרצונותיהם, לתושייתם, ליצירתיותם, לדמיונם. היא תמיד בעדם. הדרמות הגדולות של הקטנים זוכות אצלה לטיפול אוהד ומבין ומסתיימות תמיד בסוף טוב המספק קטרזיס, פורקן. וכל סוף טוב כזה מחזק את בטחונו של הילד במעשיו וביכולותיו. בדרכה העדינה מובילה עדנה גם אותנו, המבוגרים, לראות, להבין, לקבל, לסלוח ולשמוח".
(מתוך דברים שנשאה הסופרת והעורכת נעמי בן-גור ב-12.7.10 בבית אריאלה בערב המחווה לעדנה קרמר, מירה מאיר עם פרישתן מעריכת מדור ספרות הילדים בספרית פועלים).
|