אחטא ואשוב
רוחמה וייס
"אִישׁ וְאִשָּׁה, זָכוּ - שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם"
בבלי סוטה, יז, א
ברכת השחר
וּכְתָמִיד
הַלֶּחֶם יֻנַּח עַל הַשֻּׁלְחָן
וּלְפֶתַע תָּבוֹא אֲלֻמַּת שֶׁמֶשׁ בַּחַלּוֹן
וְהַלֶּחֶם יְהֵא לְחֶמְלָה
וְלֶהָבָה תְּחַמֵּם קָפֶה שֶׁל שַׁחַר בַּכִּירָה
(שְׂפָתַי יִשְּׁקוּ לְזֵעַת אַפֶּיךָ)
שְׁכִינָה תִּהְיֶה בֵּינֵינוּ.
שירי 'המוציא'
א. המוציא לחם מן הארץ
אֲבָל הוּא לֹא מוֹצִיא
אֲנִי מוֹצִיאָה
יְלָדִים לְבֵית הַסֵּפֶר
וּבְגָדִים מֵהָאָרוֹן
וְלִיפְּסְטִיק מָהִיר (מֵהַכִּיס הַקִּדְמִי שֶׁל הַתִּיק)
וּמוֹצִיאָה כֶּסֶף מֵהַבַּנְק
וּמוֹצִיאָה אֶת מַצַּב הַחֶשְׁבּוֹן
וּמְקַוָּה שֶׁיַּתְאִים לְמַצַּב הַלֵּב.
וּמוֹצִיאָה אֶת הַיְלָדִים מִבֵּית הַסֵּפֶר
וְאֶת הָאֹכֶל מֵהַמַּקְפִּיא
וּמוֹצִיאָה
לִטּוּף
לְהָשִׁיב
נֶפֶשׁ
מִן
הָאָרֶץ.
אדם צריך לומר בערב שבת
לָמַדְנוּ בַּשִּׁעוּר:
"שְׁלֹשָה דְּבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר
בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ בְּעֶרֶב שַׁבָּת:
עִשַּׂרְתֶּם? עֵרַבְתֶּם? הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר."
וְרָחֵל סִפְּרָה לָנוּ
שֶׁגַּם כְּשֶׁכְּבָר הָיְתָה מְבֻגֶּרֶת
בְּכָל יוֹם שִׁשִּׁי אִמָּא שֶׁלָּהּ טִלְפְּנָה
וְאָמְרָה לָהּ:
אָכַלְתְּ? נַחְתְּ? תִּקְרְאִי מַשֶּׁהוּ טוֹב.
ואיך נברח?
אָמַרְתָּ לִי:
כֻּלָּם עוֹמְדִים בַּתּוֹר.
קְחִי מִסְפָּר.
עִמְדִי בְּשֶׁקֶט.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי
שֶׁהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ,
וְהַשִּׁירִים שֶׁלִּי,
הֵם הַבְּרִיחָה שֶׁלָּנוּ
מֵהַסֵּדֶר הַבִּלְתִּי נִסְבָּל
שֶׁל הַחַיִּים וְהַמָּוֶת.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי
שֶׁהַחֶדֶר שֶׁלְּךָ,
וְהַשִּׁירִים שֶׁלִּי,
הֵם תְּרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת,
הֵם הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ
לָקַחַת הַפְסָקָה
וּלְרֶגַע לִשְׁכֹּחַ
שֶׁמֵּעָפָר וְאֶל עָפָר
אני עוד מתפללת
שֶׁהַסִּפּוּר הַהוּא כְּבָר יִמְצָא הַתָּרָה
וְלֹא יִרְבַּץ עוֹד כְּכֶלֶב עָזוּב בְּפֶתַח בֵּיתִי.
שֶׁתְּחַכֶּה בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁגַּם אֲנִי אֶשְׁתַּכְנֵעַ,
שֶׁאֲנִי אֶשְׁתַּכְנֵעַ.
שֶׁהָאַהֲבָה תְּנַצֵּחַ אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה,
שֶׁיִּהְיֶה לָהּ שֵׁם פְּרָטִי.
שֶׁהַמָּוֶת לֹא יָבוֹא בְּאַלִּימוּת,
שֶׁאֲנִי אַסְכִּים לְקַבֵּל אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא יַגִּיעַ.
שֶׁאֲנִי אַפְסִיק לְהַאֲמִין שֶׁהָעַצְבוּת תִּבְלַע אוֹתִי,
שֶׁהִיא לֹא תִּבְלַע אוֹתִי.
שֶׁמִּדֵּי פַּעַם הָעוֹלָם יַצְדִּיק אֶת הַחְלָטָתִי
לְהָבִיא אֵלָיו יְלָדִים.
שֶׁלְּפָחוֹת מִדֵּי פַּעַם וְכִתְּתוּ,
שֶׁלְּפָחוֹת מִדֵּי פַּעַם אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ.
שֶׁאַפְסִיק לִרְצוֹת לָדַעַת.
שֶׁיִּהְיֶה לִי אֹמֶץ לִמְחֹק אֶת שׁוּרוֹת הַהוֹכָחָה
וּלְהִשָּׁאֵר רַק עִם מַה שֶּׁנִּמְצָא
מִתַּחַת לַקַּו.