.jpg)
אחטא ואשוב
רוחמה וייס
שם הספר אחטא ואשוב לקוח מתוך משנה הקובעת: "האומר אחטא ואשוב, אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה" (יומא ח, ט). במקורו מתאר ביטוי זה התנהגות מגונה של אדם החוזר בתשובה לזמן מוגבל, מתקן מעשיו אך יודע כי בכוונתו לשוב ולחטוא.
בשמו של הספר, כמו ברוב השירים, מקיימת המשוררת דיאלוג אישי, יצרתי וייצרי עם מקורות היהדות, ובראש ובראשונה מקורות התלמוד וההלכה, וכמו מבקשת לצרפם לחיי היומיום שלה; לטקס הבוקר של הכנת הסנדוויצ'ים לבית הספר, לשיחה עם פקידת הבנק, או לקניות בסופר:
"....אני תולה שלט: / יצאתי לסדר עניינים דחופים / (אנא בטובכם, סבלנותכם) / אחטא / ותיכף אשוב" (ושוב, אחטא ואשוב, עמ' 53).
**
"אני רוצה שאתה תהיה אלהים / ואני אהיה אשה ראשונה.... / אשה נטולת ארכיטיפים./ ...כמו אשה, שפעם / בארץ רחוקה רחוקה / הניחה ראשה העייף על ברכיך, / ואתה פרעת את כתום תלתליה / ואמרת: יהיה בסדר,/ והיא ידעה שלא,/ ונרדמה. (הְיֵה לי לאלהים, עמ' 48)
האם אלהים הוא גבר אינטימי, או שגבר נחשק הופך להיות אלהים? מחוויות ההתבגרות בעולם האורתודוכסי שהיה עבורה שטוף באל הלכתי, קפדן וחמור סבר, היא בוראת לעצמה אלהים פרטי, אינטימי ולעיתים אירוטי. אלוהים שהוא מאוד נוכח בחיי היומיום שלה, ויחד עם זאת, לא באמת קיים, ולא באמת מקיים, ומותיר אותה בבדידותה מול שאלות החיים והמוות.
**
"וכששוב יצאתי מהבית / ... לחשתי לעיניכם המאוכזבות / את הסוד: / ילדים, "המוציא לחם מן הארץ" זו אני (אמא / שלכם, עם השיער המאפיר, כאבי הגב / ומכנסי הג'ינס)..." (שירי המוציא, עמ' 15)
ברבים מהשירים נדמה שהמשימה העיקרית של החיים היא ליצוק משמעות ומעט שלווה ונחת לתוך יומיום של אשה שהיא גם חוקרת, מנהלת מרצה, ויוצרת ובאותה מידה גם אם חד הורית לשני ילדים.
**
"...אבל לא מצאתי בי כח ומילים / לומר להם דבר על / העיר האסורה, / על הרוע והתום, / ועל חוסר היכולת/ בתוכם מתגולל אלהים..." (כשמצאתי את המקום בו אלהים, עמ' 65)
האם השירים מגלים או מכסים על הימים הנוראים הרבים בהם הרוע והתום גרו בבית אחד, סגור וחתום בחותמה של המהוגנות, המשפחתיות והדת? הפרק הקצר, ששמו 'אבי. לפנים משורת הדין' מכיל בסך הכל ארבעה שירים, המבקשים להחזיק את המתח הבלתי פתיר בין הרצון לזכור לתשוקה לשכוח, בין הרצון העמוק לצעוק את מה שקרה, לדרישה שהופנמה, לשתוק את האמת ולחייך את השקר.