דירה להשכיר, מעשה בחמישה בלונים - איך זה שיש ספרים שלא מתיישנים?

למה אנחנו אוהבים ספרים קלאסיים?

מה הופך קלאסיקות לקלאסיקות?

מאת: ד"ר נעמי בן-גור, חוקרת ומרצה לספרות ילדים, סופרת ועורכת ספרי ילדים ונוער

מי לא מכיר את דירה להשכיר, מעשה בחמישה בלונים, הבית של יעל, שמוליקיפוד ואיה פלוטו?

למה אנחנו אוהבים-מתרפקים-חוזרים אל היצירות הקלאסיות של ילדותנו?

למה דור לדור מספר אותם סיפורים ומדקלם אותם שירים?

הספרות הקלאסית מעניקה לנו שפה תרבותית משותפת, גם אוניברסלית וגם מקומית. היא ממלאה תפקיד משמעותי בהעברה של סמלים מדור לדור ותורמת בכך לרציפות החברה, למשל – יונה ועלה של זית כסמל השלום, מסיפור נוח.
היצירות הקלאסיות מעבירות מסרים חוץ ספרותיים בדרך עשירה וחווייתית. הן אמנם מתארות ימים עבָרו – צורות חיים, דרכי חשיבה, גישות ודעות שונות, אך האנושי שבה חי לנצח. נפש האדם, רגשותיו, תחושותיו, אינם משתנים.

מדוע עד היום שלושה דורות שרים בחדווה את האוטו שלנו גדול וירוק שחיברה פניה ברגשטיין ב-1940? הרי כבר מזמן אין אוטו כזה והוא אינו נוסע לתנובה להביא ביצים וחלב. אבל ילדים מאז ועד היום אוהבים כלי רכב וחשופים למשאיות הקירור הגדולות שמובילות מוצרי מזון; מבחינה פסיכולוגית מציג השיר לנמען הצעיר סדר יום קבוע וחוזר המעניק בטחון – "בבוקר נוסע, בערב הוא שב"; מבחינה חינוכית קיים בו ערך העבודה – האוטו נוסע כל יום רחוק כדי למלא את ייעודו; תנובה הייתה ונשארה סמל לאומי (למרות שנמכרה לסינים). וכל זה במעט המחזיק את המרובה: ארבע שורות קצרות וציוריות עם פעלים דינאמיים, עם חריזה צמודה וקצב סדיר, עם חזרות האהובות על קטנטנים, עם תחביר אלמנטרי ולשון תקנית ומובנת אך מעשירה.

אף על פי שהסופרים הקלאסיים לילדים שכתבו לפני הקמת המדינה וגם לאחריה, השתתפו במאמץ לחיזוק זהותו הציונית של הדור החדש, האיכות הספרותית עמדה בעיניהם במקום הראשון במעלה. כמעט כולם כתבו גם למבוגרים ובאָמנותם השכילו לפנות לנפש הילד. כך הוא למשל הספר הקלאסי אַיֵּה פלוטו של לאה גולדברג, שראה אור ב-1957. אין זה משנה אם הפעוט של היום אינו מכיר קיבוץ ונופיו, או אם השם קיבוץ מגידו אינו אומר לו דבר. הפעוט שיאזין לסיפור יזדהה עם הכלב פלוטו המואנש – בעל חיים אהוב שיש מי שדואג לו "למרק ועצם" ולמרות זאת הוא "קרע את החבל, נבח הב-הב! / קפץ חיש מהר ונשא רגליו". פלוטו, כמו ילד בתהליך ההיפרדות ובניית העצמיות, אוזר אומץ ויוצא למסע "הרפתקני" לגילוי העולם והכרת עצמו, גבולותיו, יכולתו, חיפוש אחר מקומו הנכון – לא מתאים לו להיות במים כמו דג, הוא לא יכול לעוף כמו פרפר. כל זאת תוך הרגשת ביטחון שיש מי שמחפש אותו ודואג לו - "פלוטו שלי, אַיֵּה היית?" תִקצר היריעה מלפרט את כל מעלותיו הספרותיות, הפסיכולוגיות, החינוכיות, המידעיות והלשוניות של השיר הסיפורי הזה ולא בכדי דורות על דורות מדקלמים אותו בעל-פה בעיניים מאירות.


ספרות הילדים העברית, שהיא חדשה יחסית לעומת זו שבעולם המערבי, העמידה עד היום מעט יוצרים ויוצרות העומדים במבחן הקלאסיקה, כאלה שיצירותיהם/ן צלחו את מבחן הזמן ומקובלות כבעלות ערך. דירה להשכיר של לאה גולדברג הופיע לראשונה ב"משמר לילדים" ב-1948, עוד לפני אַיֵּה פלוטו, וכך גם שירי בוא אלי פרפר נחמד של פניה ברגשטיין. שמוליקיפוד של כוש (המשורר ט. כרמי) ראה אור ב-1964.

ל"קלאסיקה צעירה" נחשבים ספריה של מרים רוֹת, מעשה בחמישה בלונים (1974), הבית של יעל (1977), תירס חם (1978). רות נחשבת לראשונה שהציגה לפעוטות גם רגעים של צער (תוך עידון כמובן) שגורמים לנו לא בכוונה אלה האוהבים אותנו, ואנחנו סולחים והולכים הלאה. כך במעשה בחמישה בלונים שמַטבע הלשון "זה סופו של כל בלון" נכנס לשפת היומיום שלנו; בהבית של יעל – אמא קיפלה את המפה ו"הרסה" ליעל בבלי דעת את הבית שמתחת לשולחן; ו"מי לא מכיר את אופיר שאוהב לתופף ולשיר" בתירס חם שהבטיח לחבריו תירס ולא קיים, אך הכול נסלח והסוף טעים וטוב. סיפוריה של רות, המצטיינים בצליליות עשירה ובמשקל קליט, הם מעולם הילד והיא משלבת בכתיבתה טכניקות של הספרות העממית, המתאימות לילדים: מבנה של אפיזודות, שיתוף הקהל וחזרות.

ועוד לא אמרנו מילה על האיורים המלווים את הסיפורים הנפלאים האלה, איורים המוכרים לכולנו, קלאסיקה בפני עצמה, פרי מכחולם/ן של שמואל כץ, ארי רון, אילזה קנטור, אורה איל ועוד.

הספרות הקלאסית פונה אל הילד שבנו, אל ילדינו ונכדינו, וסביר שתפנה גם אל נינינו והלאה. היא מעניקה לנו את התחושה המרגיעה שלא הכול הוא בן חלוף, לא הכול בעולמנו חייב להיות עדכני ועכשווי. הספרות הקלאסית פותחת לנו שער רחב לשרשרת זהב של "סבא/ וסבתא,/ ודוד/ ודודה/ ונכדים ונינים/ במרכבת פנינים", כפי שכתבה קדיה מולודובסקי בשירה פתחו את השער (בקובץ שיריה תחת כותרת זו, 1945), ושתרגמה מיידיש פניה ברגשטיין.

ספרים אלה (כמו גם האריה שאהב תות מאת תרצה אתר, בוקר בהיר אחד מאת אורה איל ועוד ועוד) היו עם השנים לעמוד התווך של הקלאסיקה העברית לילדים. כולם ראו אור בספרית פועלים ובהוצאת הקיבוץ המאוחד, שתי הוצאות ותיקות שנוסדו שתיהן כעשור לפני קום המדינה (והתמזגו בשנת 2000), ושמלוות בעשייתן התרבותית רבת השנים דורות של ילדים, הורים, סבתות וסבים.

לצפייה במגוון קלאסיקות הילדים של הוצאת הקיבוץ המאוחד