שיריה של מירי גלעד נובטים מתוך מראה יומיומי כביכול – ילד בן שש רוכן על ילקוטו; ענף המסמן בתנועתו כי ציפור עזבה אותו זה עתה; תנועת ידה של אמה, המאכילה את אביה השוכב על ערש דווי. רגעים כאלה, אשר מטבעם חומקים, כמעט סמויים, מצטנעים בצל אירועי חיים גדולים ורגש סוער, הם החימר ממנו מכיירת המשוררת את שיריה.
החוויות המשמעותיות, המלודרמות של חיים כבני אנוש, מתוארות מתוך התבוננות בקטן, בדק ובעדין – בנופי טבע ובבני אדם. עם זאת, אין כאן התיפייפות או בריחה אל אספקטים שוליים של החוויה; אלא נגיעה אותנטית במכאיב, במאיים ובמסעיר.
כותב ד"ר דוד גורביץ':
"זהו ניסיון נועז ליצור תורת סימנים, סמיוטיקה של כאב, שבה בשלותו העולה על גדותיו של הטבע, נוגעת במחוזות של יופי וכליה"
שירי רגע על פני האדמה, קובץ שני למשוררת מירי גלעד, הינם שירי התבוננות מפתיעים באיכותם ובתובנות העמוקות הנחשפות בהם. השירים יוצרים רקמה דיאלוגית עשירה ורבת תהפוכות של חיי אדם ומראות עולם.
"מירי גלעד היא משוררת טבעית: השירה היא לה דרך ייחודית להביט בחייה ולראות את 'תנועות הקיום'. בספרה אין התפנקויות ליריות או התיפייפות. דברי השיר נחרצים ונכוחים. מתוך יכולת התבוננות עצמאית עזת ביטוי, היא מביטה בסביבותיה ובקורות אותה בראייה שירית בוגרת, ההופכת את שיריה המיוחדים לייחודים: 'חיות רחקו מעוצמת האהבה', היא אומרת, או: 'עדיין אתה רץ עם חישוק הילדות/ כנוהג במרכבת אלים', או: 'אותיות כתב ידו על בד מרופט/ זה כל קיומו עבורי ביום הזה', ואף: 'ידיו הקטנות / מסדרות חפצים של ראשית חייו'.
אלה אינם קטעי התפייטות אלא העמדה של חוויה שירית מוחלטת ומקיפה, שאינה מסתפקת בהעברה של רגעים חטופים אלא ממצה את החוויה, והופכת אותה לאמירה שירית מלאה. באורח נדיר בשירה העברית של ימינו, מעמידה המשוררת קטעי חיים המקנים לנו, הקוראים, יכולת ראייה חדשה ומקורית אודות חיים שלמים על מכלול מורכבותם. אולי, כפי שהיא כותבת: 'המקום שהגעתי אליו סמוי מעיני', אבל הוא גלוי ומובהק לעינינו." אוֹרי ברנשטיין
"הניסיון להשתייך ליער", הוא מן המהויות המרכזיות בשיריה של מירי גלעד - היער מושך אותה באמת והיא נכנסת לתוכו, תרתי משמע, גם כדימוי וגם כיער ממשי, מצוידת בעין הודעת לקרב ולהגדיל את המראות: חיה, צמח, אגם ונוף, מתוך יראה וכבוד למופלא ולחידתי. מאיה בז'רנו
מירי גלעד, ילידת קיבוץ ניר עם; מתגוררת באורנית. בעלת תואר דוקטור בספרות משווה; מרצה בנושאי תרבות רב-תחומיים.
ספרה הקודם שעה אחת ביום בהוצאת הקיבוץ המאוחד, זכה בפרס ספרי ביכורים מטעם משרד החינוך והתרבות והמועצה הציבורית לתרבות ואמנות.
"אם הייתי צריך לתאר את שיריה של מירי במילה אחת, אשר תכלול בתוכה את המהות המורכבת והשופעת של השירים השונים, בוודאי הייתי בוחר במילה: "אומץ". אומץ נדיר לתאר באובייקטיביות כמעט מוחלטת את הטבע ואת האדם מבלי לפחד מדעות שונות או חוויות שאולי לא יובנו. אומץ להגיד את אשר הרוב מעדיפים להשאיר מוסתר על מערכות יחסים, על עוצמתו של הנסתר,ועל המהות הריקה לפעמים של הישנו.
אילו היו נותנים לי שתי מילים, הייתי בוודאי רושם: "אומץ להתבוננות". שהרי קשה למצוא עיניים נקיות בתוך חברה מלאת תככים ואשליות, במציאות שבה אפילו הטבע נראה מלאכותי. ואני מצאתי בשיריה של מירי התבוננות אמיצה ותיאורים חיים של טבע דומם,וחיי, שנתנו לי טעם חדש של האמת החבויה מאחורי סבך השקרים והאשליות של החברה האנושית במאה העשרים ואחת."
לירן שמריז, 'מאזניִם', יולי 2011