אחי, הצמאון

זוכת פרס רמת גן לספרות בתחום השירה לשנת 2013

לַשָּׁוְא נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר בְּגוֹן קוֹלוֹ וּלְהַזְמִינוֹ לָבוֹא

לַחֲלוֹמִי בָּאתִי אֶל הַנַּחַל

אֶל הַצַּבִּים הָרַכִּים לָחוּשׁ אֶת נִחוּשׁ

הַמִּלִּים שֶׁיָּכוֹל הָיָה לוֹמַר לִי

לִטְעֹם בִּלְשׁוֹנִי מִמִּפְגַּשׁ הַמַּיִם

הַבָּאִים מִמִּזְרַח הֶהָרִים וּלְאֵלֶּה מִמַּעֲרָב

מָלוּחַ וּמָתוֹק וְחוֹף שָׁם נָגַעְתִּי

חִכִּיתִי לַצְּבִי שֶׁיָּבוֹא מֵעֹמֶק הַזִּכָּרוֹן

לְהַנִּיחַ כַּפּוֹתָיו וּשְׂפָתָיו עַל הַמַּיִם

יִכְתֹּב לִי בָּאַדְווֹת

אֶת הַדְּבָרִים הָרַכִּים שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לְסַפֵּר,

שֶׁנִּשְׁפְּכוּ כְּמוֹ הַנַּחַל עִם דָּמוֹ

אִשָּׁה עָבְרָה עַל פָּנַי "לְכִי

לִפְגֹּש אוֹתוֹ וַאֲנִי אֲחַכֶּה לָךְ פֹּה".

אחי, הצימאון, הוא  ספרה השמיני של  חוה פנחס-כהן. השירים מציבים תפנית פואטית וכיוון תמאטי שונה מכתיבתה המוכרת.  המשוררת   משלבת כאן התבוננות בנופי מדבר, בשפכי נהרות  ובחוף הים התיכון  עם התבוננות פנימה, אל  הגוף, אל נופיו הפנימיים, אל הכאב ואל הזיכרון, אל המקום בו המוות נולד מהחיים ונפרד מהחיים, כמו אח ההולך לעולמו, ומשאיר אחריו תיבת תהודה שממנה נוצרת היצירה.
ההתבוננות בנוף מלווה  בקריאה ובנוכחות האות והמילה העברית, שהיא גם תיבה וגם בית. שתיהן חורגות מתפקידן כחלק מרצף היוצר משמעות, והופכות לאובייקטים להשתקפות העולם הפנימי  של האישה היוצרת. כל מעשה היומיום: תליית כביסה, בישול, נהיגה או דיבור יש בהם כוח יוצר, הרואה בעולם מילים המחפשות להן מקום או בדפי ספר.
השירים נעים בין עוצמת החוויה המתבוננת, שקוראת את העולם כדי לתת לו שם, לבין  צורך לצעוק את צעקת היש המתמלא מהאין, בין האימפרסיה לאקספרסיה המתאחדת מכוחה המיתי של השפה העברית. 
ספריה של חוה פנחס-כהן עד כה: "הצבע בעיקר"  (1989, הוצ עם עובד),  "מסע אילה" (1985, ריתמוס, הקיבוץ המאוחד), "נהר ושכחה"  (1989, ריתמוס, הקיבוץ המאוחד), "שירי אורפאה" (2000, ריתמוס, הקיבוץ המאוחד), "משיח"  (2002, ריתמוס, הקיבוץ המאוחד), "הגנן הכלבתא והשרמוטה" (2006, ריתמוס, הקיבוץ המאוחד), "אין לי מקום", בתוך :"שביעית"  אסופה של שבעת ספרי השירה 2008, ריתמוס הקיבוץ המאוחד), "אסכולה של איש אחד", (2010, סדרת קו אדום , הקיבוץ המאוחד) 

בין אבדן לתחושת חיים
יונתן ברג על הספר