יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות, 1946-1942
לצד שירים ויצירות לילדים פרסמה לאה גולדברג בקביעות, מאז שהייתה בת שש-עשרה, רשימות ומאמרים בעיתונים ובכתבי העת. הרשימות כללו ביקורות ספרים ותיאטרון, רשמים מנסיעותיה בארץ ובחו״ל, מחשבות כלליות על מוסר, פסיכולוגיה וספרות, תגובות על אירועים אקטואליים ועוד. בתקופת מגוריה בתל-אביב (1954-1935) התפרנסה מכתיבת רשימות (לעתים פעמיים-שלוש בשבוע) בעיקר ב׳דבר׳ וב׳על המשמר׳. לחלקן קראה ״יומן ספרותי״ – רגשות והרהורים שעלו בה כתגובה על אירועי ספרות ותרבות שוטפים או על ענייני דיומא.
ספר זה, השני בסדרת כרכי "יומן ספרותי", מציג בפני הקוראים מבחר מקיף מרשימותיה של לאה גולדברג בשנים 1946-1942 (כרך א' הציג מבחר מהשנים 1941-1928). שנים אלו הן שנות מעבָר: מעיצומה של מלחמת העולם והשואה אל השלמת הלחימה על אדמת אירופה; מכינון האו״ם וההסדרים העולמיים החדשים ועד הסתמנות המאבק הבין-גושי, אך עוד טרם החרפת מאבק היישוב לעצמאות. הרשימות שניתנו כאן חושפות את השקפותיה המוצקות והמקוריות של המשוררת במגוון נושאים, בהם המתרחש בארץ ובעולם, ומשתפות את הקוראים בטעמה הדק ובידע העצום שלה.
את הספר ערכו חמוטל בר-יוסף - משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות, וגדעון טיקוצקי, חוקר ספרות ועורך.
פרוייקט נבחרי השנה של "הארץ"
קובץ מרתק של יוצרת מרשימה
"מה תהיה השירה אחרי המלחמה הזאת? האומנם יספרו המשוררים רק על טנקים, פצצות, תאי הגזים... או שמא יוּשר גם שיר הפריחה?" תוהה לאה גולדברג באחת הרשימות המכונסות בספר הזה, שערכו גדעון טיקוצקי וחמוטל בר־יוסף וכולל מבחר מחיבוריה העיתונאיים והמסאיים בימי מלחמת העולם השנייה וזמן קצר אחריה. גם באותן שנים שסמרו מאימה ומדם — כאשר "אנו עומדים לפני קברה הפתוח של תרבות שחינכה אותנו במשך דורות", כלשונה — לא ויתרה גולדברג על אמונתה היוקדת בסגולותיהן של הספרות והאמנות. ברבות מהרשימות היא מנסה להעשיר את קוראיה בתובנותיה משפע של יצירות, החל בקלאסיקונים כהומרוס, שייקספיר, גתה וטולסטוי וכלה בסופרים ומשוררים בני זמנה דוגמת ג'ויס, קאמי, המינגוויי וגם דוד פוגל. לצד זאת, היא נזכרת בחוויות מלימודיה בגרמניה הנאצית ומביקורה באיטליה הפשיסטית, מדפדפת בעיתוני אופנה נוצצים ובהגדות של פסח של הקיבוצים, שטה באגם החולה ומגלה כי נאים השקנאים בעיניה, ואף מבלה עד בלי די לה בפסטיבל המחולות בקיבוץ דליה. כל אלה מצטברים לקובץ מרתק ומהנה של יוצרת ואינטלקטואלית מרשימה, שאוצרות הרוח האנושית שימשו אותה כדי להתבונן במאורעות תקופתה, לקונן על החורבן הערכי ולהרהר בשאלה כיצד תתכונן אחריו תרבות חדשה.
אבנר שפירא, סגן עורך מוסף "ספרים" של "הארץ"