מהדורה חדשה זו של כתבי
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, מן האבות המייסדים של הספרות העברית המודרנית, שונה לחלוטין מקודמותיה בממדיה, בתכולתה ובעקרונות עריכתה. כרכי הכתבים שהיו מצויים בידינו עד כה הכילו, למעשה, מבחר חלקי ביותר מיצירתו שנוּפָּה, עוּבַּד ונערך מחדש בידי המחבר בשנותיו האחרונות במגמה להציג דיוקן עקרוני על-זמני של משנתו ההגותית ושל עולמו הסיפורי. המהדורה הנוכחית מבקשת, לעומת זאת, לשחזר את יצירתו של ברדיצ'בסקי במלוא היקפה ועל פי סדר התהוותה, ובכך לחבר אותה מחדש אל ההקשרים ההיסטוריים והתרבותיים האותנטיים שמתוכם נולדה.
בכרך זה נאספו כל מאמריו העבריים של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שנכתבו בין שלהי 1908 לקיץ 1913. כלולות כאן סוגות שונות של כתיבה עיונית: מסות ליריות נרגשות, מאמרי הגות אנליטיים, מסות דיוקן נרחבות על סופרים והוגים, רשימות ביקורת על ספרי עיון וספרות יפה, רשימות פולמוס ומכתבי מחאה. תוכנם המגוון של המאמרים מעיד על התעניינותו רבת הצדדים של המחבר ועל עמדתו המקורית כלפי כל תופעה במרחב הספרות היהודית. יימצאו כאן בכפיפה אחת דיוני עומק במחשבתם של הוגים כאחד העם ודוד ניימרק בצד סקירות של ספרי הלכה ואפילו של ספר-עזר לאיתור שמות-עט וראשי תיבות; עיקרים של השקפה תיאולוגית בצד דברי מחאה על מצבם החומרי של סופרים ועל אורחותיה המקולקלות של הרפובליקה הספרותית העברית, ועוד כהנה. בתשתית הדברים מצויה ההכרה, שהיהדות היא תופעה פתוחה, מגוונת ורבת סתירות ששום דבר אנושי אינו זר לה.
בחייו של ברדיצ'בסקי הייתה זו תקופה של התחלות חדשות. אחרי תשע שנים של מגורים בעיר ברסלאו, הרחק מסביבת ידידים ועמיתים, העתיק את מגוריו ב-1911 לברלין, בירת המחקר והמדעים. המעבָר לברלין ביטא את רצונו להשיל מעליו את אדרת הפרוזאיקן והפובליציסט ולהתמסר למפעלי איסוף אגדות ומעשיות-עם ולביסוסן של השערותיו המהפכניות על ראשית התהוותו של עם ישראל. אולם בצד צלילתו לעומקם של מפעלי מחקר וכינוס רבי מידות לא נרגע בו הדחף ההגותי והמסאי. פירותיו נגלו במאמרים שכתב עד 1913 וגם באלה שהוסיף לחבר בשנים הבאות, ואשר יכונסו בכרך הבא, שיחתום את מהדורתנו.
לכתבים א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', י'א, י'ב, י'ג, י'ד