שוליים

השׁוּלַיים שלי

הַשּׁוּלַיִם רוֹחֲשִׁים לִי
וְאֵין לִי מֻשָּׂג מַה נִּרְחָשׁ שָׁם בְּשׁוּלַי
כָּרָגִיל, זֶהוּ שִׁיר בְּלִי מֻשָּׂג וּבְלִי נוֹשֵׂא וּבְלִי
מֶרְכָּז וּבְלִי מִי מוּצָק אֶחָד
אָז לְפָחוֹת שֶׁיִּהְיוּ הַשּׁוּלַיִם הָאֵלֶּה
שֶׁיהִּ יְו אֲבָל אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָשִׂים עֲלֵיהֶם אֶת הַיָּד
וְגַם לֹא אֶת פַּרְפַּר הַמַּבָּט
הַמְפַרְפֵּר כִּי אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמֹד עַל נְקֻדָּה אַחַת
וְהַשּׁוּלַיִם הַשּׁוּלַיִם לוֹחֲשִׁים לִי
אֲבָל מִי יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתָם
אֲנִי לֹא, לְמָשָׁל

רחל חלפי בוחנת בספרה שוליים עוד את מה שבשולי התודעה - ומבעד לעיניה, תודעתה, קולה ושפתה הייחודיים, הוא הופך לנגד עינינו לליבם הפועם של הדברים.