וּמֵאֲחוֹרַי וּמִתַּחְתַּי וּמִסְּבִיבַי
מֶרְחַקָּיו שֶׁל יָם לֹא נוֹדָע
שֶׁכָּל מִלָּה
טוֹבַעַת בּו
לעִתים, "מֶרְחַקָּיו שֶׁל יָם לֹא נוֹדָע שֶׁכָּל מִלָּה טוֹבַעַת בּוֹ". לעִתים, "נהר שאי אפשר לרדת אליו אפילו פעם אחת". לעִתים, מִשְׁבָּרִים של אוקיינוס. ותמיד, "היָם הפנימי" – זה המתגלה לנו כבר בספרה הראשון וממשיך לגלות את מעמקיו.
בתרשימי זרימה, ספרה החדש, משתפת אותנו רחל חלפי בַּזרימות ההדדיות בין עולמות, בין פְּנים לְחוץ, בין שכבות הקיום השונות. בין פרקיו של ספר זה נמצא את בְּקָזִינוֹ החיים, משולש מסוכסך, על לוע הר-געש, מוזגת את הלַּבָּה, מכשפות.
את הזרמים, את התנועה בין שִׁכבות ה"גיאולוגיה של הנפש", את "הזרמים הפנימיים", את הגלים והאדוות – רושמת רחל חלפי על שְׁלל פניהם וּמחַיּה בפנינו את כוחם ואת תנועתם הבלתי-פוסקת. גם כְּשזו מוצאת לה פורקן-לרגע בבועה אחת מתפקעת.
כמו זו, למשל:
הִתְחַתַּנְתִּי עִם זְבוּב.
אֲבָל הוּא עָף מִתַּחַת לַחֻפָּה.
תְּזָזִיתִי שֶׁזּוֹ זְוָעָה.
לֹא מַפְסִיק לָזוּז
לֹא מַפְסִיק לְזַמְזֵם עַצְבָּנִי.
מְשַׁנֶּה כִּוּוּן אִי אֶפְשָׁר לִתְפֹּס אוֹתוֹ.
הוּא תָּמִיד יַעְדִּיף עָלַי
זֶבֶל.