בספר הזה כונסו תצלומים ממיטב יצירותיה של ביאנקה אשל גרשוני, הנמנית על האמניות הישראליות הבולטות ביותר. יצירות אלה נעשו משנות ה-60 של המאה הקודמת ועד ראשית שנות האלפיים. הן מובאות כאן לפי תקופותיהן, כפי שאלה סוכמו בתערוכות במוזיאון ישראל, במוזיאון תל אביב ובגלריה הפרטית בביתה של שרה לוי ז"ל.
למרות שלמדה ציור ופיסול, בתערוכה הראשונה מיצירותיה, שהתקיימה במוזיאון ישראל , היא הציגה תכשיטי כסף וזהב, בעלי אופי ייחודי, הנראים כפסלים מיניאטוריים. אחריהם באו יצירות דרמטיות מאוד, שהרקע להתהוותן היה קרע ביחסיה עם בעלה הצייר הנודע משה גרשוני. בחלוף המשבר, כבתנועה דיאלקטית,היא חזרה לתכשיטים, והציגה סדרת סיכות בעלות צורה של מנדלה. מהן החלו להיווצר עבודות רבות – תבליטים ופסלים – שדימוי הצב משמש בהן. חלקן דרמטי ומזכיר יצירות מתקופת המשבר וחלקן מינימליסטי למדיי ובעל צביון רוחני מעודן. אחרי הצבים מעצבת האמנית ביצים שרשומים עליהן משפטים וסמלים ויוניקורנים בעלי קרן מזהב.
ביצירותיה יש בכל תקופותיהן נגיעה אוטותרפויטית בחומרים סובייקטיביים וארכיטיפיים, אך במקביל גם עיסוק בלתי נלאה בעצם עשיית האמנות. יצירותיה הן לרוב אסמבלאז'ים במסורת האסמבלאז' המודרניסטי. עם זאת שוררת בהן רוח פוסט מודרניסטית המתבטאת בססגוניותן ובנטייתן לזוהר ושפע בארוקיים. לעתים, כאשר הן עושות שימוש בחפצים מצויים קיטשיים, הן נראות כמעוצבות בסגנון הקמפ .יצירותיה מכל התקופות מצרפות לכלל יפה רבדים שונים ומרוחקים זה מזה: יקר עם זול, מכוער עם אסתטי, מוות עם תחייה, רליגיוזי עם אירוטי, ילדותי עם בוגר, נצחי עם זמני ועוד. האיכות האופיינית ביותר ליצירותיה היא האותנטיות, וזאת מושגת לא רק מכך שתוכנם אישי ופסיכולוגי, אלא גם מעקבות המישוש שאצבעותיה מותירות בהן. האמנית גם שלחה ידה בציור – בעיקר בדיוקן עצמי מימטי וסמלי – שיש לו זיקה לציורה של פרידה קאלו. נטייתה לציור ניכרת גם מפסליה ותבליטיה שכולם צבועים בסגנון המזכיר את גישתם לצבע של מוריה לציור מאסכולת "אופקים חדשים". לעתים צבעה האמנית גם תכשיטים העשויים זהב, כסף ואבנים יקרות וחצי-יקרות והמיסה כך את הגבול בין תכשיט לציור.
ניכרים מיצירותיה נפשיות עשירה, אתוס אמנות הגובל ברליגיוזי, ושימוש ביצירה להמריא מעל מחוזות של מוות, הרס ואסון. האמנות לגביה היא אופן הוויה בעולם. נגיעתה המתמדת של האמנית בנוכחות המוות – שהוא לגביה תמיד גם מעין בשורת יצירה ותחייה כבמיתוס של אורפאוס ובסיפור צליבתו של ישוע - מקנה ליצירתה עומק מיוחד במינו.
את הספר יזם וערך המשורר והפסיכולוג מרדכי גלדמן המלווה את יצירתה של האמנית במשך שנים רבות. מאמר נרחב מפרי עטו פותח את הספר.