עד עלות השחר ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1950. עם הופעתו נאסרה הפצתו בפקודת המשטרה ועותקיו הוחרמו בטענה שהספר לא הוגש מראש לאישורה של הצנזורה הצבאית, כנדרש. כחודשיים אחר כך הופיע הספר שנית תוך השמטת קטעים ושמות, שנתפסו משום מה, במושגי הימים ההם, כ"גילוי סודות" ר"ל. לאחר 50 שנה מתפרסם הספר מחדש, קרוב ככל האפשר לנוסח המהדורה הראשונה ההיא, שהוחרמה, ובו רשמיו האישיים של המחבר מהקרבות לשחרור הנגב מהכיבוש המצרי, החל במבצע "יואב" וכלה ב"דגל הדיו" שהונף באילת.
אל הספר ההוא, משנת 1950, מצטרף פרק שלם, "אל האח הלא ידוע", - סיפור שליחותו של חיים גורי, מטעם הפלמ"ח, במסגרת משלחת ה"הגנה" לאירופה, לאחר השואה. המחבר מגיע להונגריה ופועל בה, עם חבריו, בקרב תנועות הנוער הציוניות ששרדו מההשמדה הגרמנית. "הפגישה הזאת", מעיד המחבר, "שינתה את חיי". היא ניכרת בכל שיצר מאז בשירה, בסיפור, בתיעוד העתונאי וכן בטרילוגיה הפילמאית, ההיסטורית: "המכה ה -81", "הים האחרון", "פני המרד". מהונגריה עובר גורי לצ'כוסלובקיה ומתמנה, מטעם צ"הל שהוקם בימים ההם, למפקד קורס הצנחנים הראשון, שבו נוטלים חלק חיילי צה"ל וחניכים מקרב ניצולי השואה. בימי ההפוגה השניה הוא שב ארצה, במטוס הנושא ציוד צבאי, מצטרף כסגן מפקד פלוגה לגדוד השביעי ב"חטיבת הנגב" ומשתתף בקרבות עד תום המלחמה.
את הספר חותם פרק בשם "עם הזמן שעבר", שבו בוחן גורי את הימים ההם ואת שכתב אז, את מעשיו ואמונתו, במציאות ימינו אלה. אל הספר מצטרפים שלושה שירים, מתקופות שונות, ובהם שיר "הרעות". שלושת חלקי הספר משלימים זה את זה, בחיי המחבר ובתולדות עמו לספר עדות מרתק.