שלוש הנובלות "החיפאיות" של יהודית קציר הן סיפורי אהבה המעמתים שכבות של זמן, משחזרים –בוראים את הזיכרון כדי להפיח בו חיים מחודשים, כדי להיפרד ממנו אל חיים אחרים. בקול גדול, ובאינטנסיביות רגשית וסגנונית, מספרת קציר על שורת אירועים חריגים, פורצי נורמות, המחדדים את המצבים הרגשיים האחרים ומשמשים להם אמת מידה.