בניגוד למתמטיקה, שניים בספר הזה אינם הכפלה של אחד. הם ניגודו, היפוכו של אחד ושל בדידותו - הם דבר שונה לגמרי ממצבו של אחר. זהו ספר אוטוביוגרפי, שבו מי שאילף את עצמו להיות אחד בודד, להיות זר ולא-שייך ולגונן בקנאות על המסגרת הפרטית שלו, חווה שורת אירועים של שניים, של "יחד", אף כי יחד מרוסק, מגומגם, ארעי.
על רקע תקופת חייו של דה לוקה כפועל פשוט באתרי-בנייה, כסבל, כחבר בתנועת "מאבק מתמשך": על רקע חוויותיו כצעיר בשנים המובסות של התקוממות הצעירים באיטליה נגד כל הכוחות הממוסדים, יחד עם הפועלים ובתמיכת תושבי השכונות; על רקע הדיכאון שבא אחר כך, והתנדבותו של דה לוקה לשירות הומני בטנזניה; על רקע חוויותיו כמטפס הרים נועז ומסתכן- מסופרים כאן אירועים של ההפך-מאחד, של אהבות, ותשוקות, ואחוות קצרות-מועד.
כל המצבים בספר הולכים בעקבות תשוקה, שכדי להיענות לה, היה צריך גם להבליע אותה, או להניח עליה רגל ולרמוס אותה. האנרגיה האירוטית מוסטת לזו של טיפוס הרים, ולזו של מהפכנים.
ספריו של ארי דה לוקה באתר: