הַפַּעַם חַיָּב הַגּוּף לְהַצִּיל אֶת הַנֶּפֶשׁ
אֲנִי אֹמַר לוֹ שֶׁאוּלַי יַקְשִׁיב,
הִיא אֶת מִינָהּ מְאַבֶּדֶת
רַק הוּא יָכוֹל לְהַזְכִּיר לָהּ
מֵאֵיזֶה אֵיבָר הִיא נוֹלְדָה.
(מתוך השיר "הפעם הגוף", עמ' 48)
הספר בנוי ממחזורי שירה אשר משוחחים עם הסכנות והחרדות, האהבה והפלא. האדם מדבר אל נמעניו הרבים, אלה שבתוכו ואלה הנושמים או דוממים לידו. שירתו של מירון ח. איזקסון, חתן פרס נשיא המדינה לספרות ופרס ברנר לשירה, מגיעה בספר החדש הן בתוכנהּ והן בסגנונה אל מקום מחדֵש ומפתיע.